מאגר סיפורי מורשת

סבתא שושנה קציר מספרת לנכדתה רבקי את סיפור חייה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

שמי שושנה קציר, נולדתי בשנת 1954 בג'רבה שבתוניס להוריי משפחת כהן.

כיום ב"ה, רוב הלידות הן רגילות לחלוטין והתינוקות שנולדים אף הם  בריאים. אבל  בעבר, יכול היה לקרות מצב, שבו נולד ילד אך, למרבה הצער הוא היה נפטר לאחר כמה שעות בבית הרפואה. כך קרה גם במשפחתי. אימא שלי ילדה את תינוקה הראשון, והוא היה ילד בריא ב"ה. אך בהריון השני הילדה נפטרה בבית הרפואה. וכך זה המשיך בלידות הבאות.

אני נולדתי בריאה ושלימה, אבל התינוקת שנולדה אחריי נפטרה. וכשנולדה לנו עוד אחות בריאה, החליטה אימא שלי, שהיא לא מוכנה לאבד עוד ילדים, והגיעה להחלטה, שהפתרון הוא לעלות לארץ ישראל. כי בישראל יש ברכה מיוחדת, ואימא האמינה שהישיבה בארץ ישראל תביא את הישועה.

ואכן, ממחשבה להחלטה, עלינו לארץ בשנת 1960 מתוך תקווה גדולה שהכול יסתדר וכל הלידות יסתיימו בטוב ובמזל טוב. ואומנם, לאחר תקופה קצרה, אכן אמי הייתה בהריון, אך לצערנו, האח החדש שנולד נפטר! אימא כבר הייתה ממש מאוכזבת.

בפעם הבאה כשאימא שלי הייתה שוב בהריון, היא לא הייתה מוכנה שעוד ילד ימות לה, והחליטה ללכת לדוד שלי, שהיה רב גדול באותה תקופה, קראו לו רבי מגוס סבג שהיה מגדולי רבני תוניס. הוא ברך אותה שהכול יעבור בשלום זרעא חייא וקיימא. ושהכול יהיה בסדר. ובאמת נולד לי אח! לאח קראנו חיים מגוס – חיים – על שם החיים החדשים, ומגוס – על שם הרב שברך אותו עוד לפני לדתו – לאחר מכן, אמי עברה עוד שתי לידות, בשתיהן, לפני הלידה אמי הלכה אל הרב, שיברך אותה. בזכותו נולדו לי שתי אחיות קטנות ומתוקות!

 סבא וסבתא

הזוית האישית

הנכדה רבקי: שמחתי לדבר עם סבתא ולשמוע ממנה על החיים שהיו להם בחוץ לארץ. הדהים אותי לשמוע עד כמה היו שם החיים מלאים בתורה וברבנים גדולים. ואיך הם שמרו גם בחו"ל על התורה ומצוותיה וחיו חיים מלאים ושמחים, אך תמיד הייתה כמיהה חזקה לעלות לארץ הקודש.