מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי אליס ביטון ואני סבתא של רואי, אנחנו משתתפים השנה בתכנית הקשר הרב דורי. עליתי לארץ בגיל 8, בשנת 1956, ממרוקו על אונייה.

נולדתי במרוקו בעיר קזבלנקה, אבא שלי עבד כמוכר עתיקות ואימא הייתה עקרת בית שטיפלה בנו הילדים (לפני שאנחנו נולדנו היא עבדה אצל משפחה דוברת צרפתית במשק בית ועזרה עם הילדים). אבא שלי היה אדם מאוד דתי והיה חשוב לו להגיע לארץ ישראל, לכן ברגע שהייתה אפשרות לעלות לארץ הם היו הראשונים להירשם, וככה כשאני בת 8, בשנת 1956, התחלנו את המסע לארץ ישראל. היינו אבא, אימא בהריון בחודש תשיעי וחמישה ילדים קטנים.

עלינו ממרוקו על אונייה והתחלנו לשוט לכיוון צרפת. היטלטלנו באונייה מספר שבועות, הים היה סוער והיה חשש לחיינו. לאחר מספר שבועות במהלכם שהינו בצרפת, נולדה אחותי מרסל.

לאחר מספר שבועות נוספים הגענו לארץ ישראל. כאשר הגענו לארץ ישראל שמו אותנו במעברה בפחונים. אבא היה הולך כל בוקר קילומטרים ברגל כדי להגיע לעבודה בקרן קיימת לישראל. הקליטה בארץ הייתה מאוד קשה, לא הבנו את השפה ולא כל כך עזרו לנו. רק אבא עבד ולכן הפרנסה הייתה מאוד קשה.

גדלתי בעיר בית שמש ולמדתי בבית ספר לבנות בעיר. בגיל 15 עזבתי את הלימודים והלכתי לעבוד במפעל לאופניים בעיר כדי לעזור לפרנסת המשפחה.

בגיל 18.5 חבר של הוריי שידך לי את בעלי, סבא של רואי, מסעוד. הוא כבר היה גרוש ואבא לילד. לאחר מספר חודשים התחתנו ועברנו לגור במושב עין שריד שנמצא בשרון. היינו במושב מספר שנים, אני גידלתי שם ילדים. לאחר מכן עברנו לנוף ים בהרצליה שם נולדו לי עוד שתי בנות. אני הייתי עסוקה בגידול הילדים ומסעוד בעלי היה עובד בחברת בזק.

כיום יש לי חמישה ילדים, 15 נכדים ושלושה נינים ואני אוהבת כל אחד ואחד מהם.

הזוית האישית

רואי: למרות שאני שמעתי את הסיפור הרבה פעמים, כל פעם אני מתרגש ומגלה משהו חדש. אני ממש אוהב לדבר ולבקר את סבתא וסבא, הם גם דואגים לי מאוד. סבתא מבשלת עבורי את התבשילים שאני אוהב, סבא עובד בתור משגיח כשרות במאפיה וכל הזמן מפנק אותי בדברים טעימים, שרק יהיו לי בריאים!!!