מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאורה וינבך, השם שנתנו לי כשנולדתי הוא "בלנקה". הפירוש של השם הוא ירח, לבנה, אבל כולם קראו לי "ביאה". כשהגעתי לכיתה ה' מנהל בית הספר הציע להחליף את השם שלי לשם עברי. התייעצתי עם בת דודתי שהציעה לקרוא לי "ליאורה". וזהו שמי עד היום. שם המשפחה הראשון שלי היה מנדלבאום, שפירושו הוא "עץ השקד". שם המשפחה שלי אחרי הנישואים הוא וינבך, פירושו: "פלג יין". נולדתי מיד אחרי המלחמה בבוקרשט שברומניה בתאריך 9.5.1946, אני בת יחידה. לא היו לי אחים ואחיות כי אבא שלי נפטר מיד כשנולדתי.

אירוע מיוחד מהילדות – כאשר הייתי בכיתה ה', בחרו בי להגיש פרחים לדוד בן גוריון כאשר הגיע לביקור בגב ים ג', בחגיגות יום העצמאות. זיכרון זה נצור בליבי. גדלתי בגב ים ג' בדירת חדר וחצי שבה גרו סבא וסבתא שלי, שתי דודות, שני דודים, ואימא שלי. התחביב שלי בילדות היה לרקוד בלט, למדתי כמה שנים. במסגרת הלימודים הופענו באולם המרכזי בגב ים. ההופעות היו מרגשות ביותר בשבילי והייתה לי חיבה יתרה לריקוד. המשחקים שהיו האהובים עליי הם: חמש אבנים, קפיצה בחבל ומשחקי קלאס – משחקי שכונה. בבית הספר היסודי למדתי בבית הספר "סיני" בגב ים ג'. בית הספר התיכון בו למדתי היה גימנסיה הרצליה בתל אביב. במשפחה שלנו הקפידו לקיים את כל החגים, ללכת לבית הכנסת ולערוך ארוחות שבת ולעשות קידוש.

שני האירועים המרכזיים בגיל ההתבגרות

האירוע העצוב היה שאימא שלי הלכה והתעוורה כשהייתי בערך בת 13 ל גיל 15. האירוע הזה גרם לי צער רב לאורך שנים. בגילאים אלו מצאתי עניין וסיפוק למתן שיעורים פרטיים לילדים בכל הגילאים. אחרי בית הספר הלכתי לבתים של התלמידים שלי וגיליתי כבר אז שאני אוהבת את הקשר הזה שגם הביא תוצאות משמחות.

עליתי לארץ בשנת 1950 מבוקרשט שברומניה בגיל שלוש וחצי עם אימא שלי. הצטרפנו למשפחה שלנו שהשתכנה באותה העת במעברה, בבת גלים, בחיפה. אחרי מספר חודשים קיבלנו דירת חדר וחצי בגב ים ג'. לצערי, לא גויסתי לצבא כיוון שאימא שלי הייתה עיוורת ואני הייתי בת יחידה. היא לא יכלה ללכת לבד ולכן בצער רב לא התאפשר לי להתגייס לצבא.

למדתי ספרות עברית, לשון עברית, ולימודי המשך בחינוך, בבלשנות שימושית ותקשורת, עד לקבלת תואר שלישי בתחום. הייתי בין המקימות של היחידה ללימודי עברית באוניברסיטת תל-אביב. במסגרת זו פיתחתי מילון ללומדי עברית שיצא לאור בתשע שפות, בשיתוף עם חברתי עדנה לאודן.

כריכת המילון שפיתחה ליאורה

הקמת משפחתי

הכרתי את בעלי יצחק וינבך כשהיה סטודנט לאדריכלות בטכניון וגר בדירה של דודתי בכרמל עם שני סטודנטים נוספים. נישאנו בשנת 1968. נולדו לנו שני ילדים: שירית ואריאל. וכיום יש לנו שישה נכדים. הילדים והנכדים גרים קרוב אלינו. זה מאפשר לנו להיות מעורבים ומשולבים בחייהם ובפעילויות שלהם. קרבה זו היא מקור של שמחה לנו.

במשפחתנו אנחנו מקיימים מפגש בליל שבת – קידוש ומקיימים את חגי תשרי. הולכים לבית כנסת, צמים ביום כיפור, בחנוכה מדליקים נרות ואנחנו עושים טקס נר שמיני לחנוכה.

עברית במוסקבה פתיחת שערי הברזל בברית המועצות

 האירוע המיוחד בחיי: מוניתי על ידי משרד ראש הממשלה לעמוד בראש פרויקט שפ"ע להקניית השפה העברית ליהודי ברית המועצות. במסגרת מיזם זה פותחה שיטת "2000+" ללימוד עצמי של השפה העברית באמצעות ערכת ספרים קלטות. במסגרת מיזם זה נסעתי לברית המועצות ופתחתי את מרכז התרבות הראשון של ממשלת ישראל בברית המועצות. מהקורס הראשון הזה, במרכז מיכואלס במוסקבה, ממשלת ישראל חילקה את הספרים חינם לכל משתתפי הקורס ולמי שביקשו ללמוד עברית בכוחות עצמם.

אז החל גל העליה הגדול מברית המועצות. הקורס הסיר פחד עמוק וחשש לחוסר יכולת לרכוש שפה שהיא שונה בעיקרה. שבירת מחסום זה חיזקה את האמון ביכולת ההשתלבות בארץ חדשה ובשפה כל כך שונה. ממשלת ישראל חילקה לכולם, לכל דורש, את ערכת "2000+" ללימוד עצמי של העברית המדוברת, התקשורתית.

בהמשך פותח מילון רחב היקף – "רב-מילון" וספרים נלווים, להשתלבות בלימודים אקדמיים, במערכת הבריאות וכיוצא באלו. שבירת מחסום השפה הניח אבן פינה חשובה ומעודדת בפני יוצאי חבר העמים והאיץ את השתלבותם במקומות תעסוקה ובמערכת החינוך.

סדר היום שלי מאז שיצאתי לגמלאות

בשנת 2003 פרשתי לגמלאות. בחרתי בפרישה מוקדמת כי היה בי להט ודחק להשלים מחקר שממוקד בהתפתחות מנגנון החשיבה והדיבור. השאלה המטרידה היתה: מהי הסיבה שהדיבור שבפי בני האדם מוביל לרוב לחיכוך ובאילו תנאים מממש האדם את מלוא יכולות הדיבור שלו להשגת הבנה, פתרון בעיות ויחסי אמון ושיתוף פעולה.

מחקר זה התפרס על פני כמה עשורים. במהלכו נכתבו ספרים אחדים. ובימים אלו נכתב מה שיהיה אולי הספר המסכם של הנושא, ובו תובנות באשר לתנאים בהן ניתן יהיה לממש את כישורי השיח לתועלת הפרט והכלל. שנות הגמלאות נוצלו למימוש רצון פנימי לפתור את חידת מנגנון הדיבור שבפינו ובו תקווה לזמן של אחדות אנושית לנו, לילדינו ולנכדנו. מי יתן וכך יהי!

עברית במוסקבה – סרטון

תודה על כל מה שנתת – סרטון

הזוית האישית

סבתא ליאורה: אני מוקירה ומודה על תכנית הקשר הרב דורי. זו הזדמנות נפלאה להדק את הקשר על הנכדים כמו גם פלטפורמה לשמר את מסיפור של הסבים. ממרום גילי הנכבד ובדומה לרבים אחרים, לא פעם אנחנו מופתעים עד כמה לא שאלנו, לא חקרנו, לא התעמקנו בסיפורים של ההורים והסבים שלנו. ברכת ישר כוח לבית התפוצות (מוזיאון אנו – מוזיאון העם היהודי), למשרד לשוויון חברתי, למערכת החינוך ולמורים ההופכים את הרעיון למעשי בניהול ובקיום תכנית רבת-השראה זה. תעמדו על הברכה.

מיכאל: אני למדתי הרבה דברים שלא ידעתי על סבתא שלי ועל המשפחה. זה נתן לי רעיון לשאול יותר שאלות אם את ההורים שלי וגם אחרים במשפחה שלי. תודה. מאוד נהניתי.