מאגר סיפורי מורשת

שמי אביב, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת ולומדת להכיר את סיפורו של סבי, יוסי כהן ז"ל, ומעלה את סיפורו אל מאגר המורשת של התכנית.

סבא יוסי נולד בתאריך 8.12.1952 בארץ ישראל בעיר תל אביב לאביו משה ואמו שרה. הוא היה הבן האמצעי לאח בכור שנפטר בלידתו ואחיו אלי שחי עד היום. הייתה לו ילדות מאושרת בבית מקסים. אביו של סבי היה במלחמת העולם השנייה (השואה) ושרד. אמו הייתה רוב הזמן בבית עד שתפסו גם אותה. בישראל סבי גר בבית קטן בשכונת התקווה. לאחר מכן, כאשר עלה לכיתה א', הוא ומשפחתו עברו לדירה גדולה בתל אביב. הוא למד בבית הספר היסודי דוד רמז, לאחר מכן למד לבית הספר אורט סינגלובסקי במגמת חשמל.

סבא שירת בצבא כלוחם בגדוד 9 בחיל השריון, הוא השתתף במלחמת יום הכיפורים כלוחם. לאחר מכן פגש את סבתי ובשנת 1981 הם התחתנו והביאו שלושה ילדים. אחר כך סבא השתתף בעוד מלחמה – מלחמת לבנון הראשונה ובה בשנת 1982 איבד את בן דודו, אלי כהן ז"ל. סבא היה משרת מילואים בעזה והיו ימים שסבתי וסבתא רבתא שלי היו מסיעות אותו, בתקופה שהיו חוטפים חיילים.

למחייתו סבי עבד בחברת חשמל ברידינג תל אביב (כרגע אבי ממשיך את מורשתיו ועובד חברת חשמל). סבי היה איש של עבודה, הוא ממש אהב את עבודתו. הוא היה מנהל מחלקת מכונאות ועבד יום ולילה כדי לפרנס את משפחתו בכבוד. לסבא היו הרבה תעודות מעבודתו. לסבי היה תמיד מה לעשות, הוא אף פעם לא היה עצוב, הוא לא היה משועמם, זה לא היה משנה אם זה בעבודה שאין מה לעשות, או עם חברים ומשפחה.

סבא מאוד אהב היסטוריה. הוא אהב לקרוא על מלחמות ישראל, אך התחום שריתק אותו היה השואה, מכיוון שסבא רבא שלי (אבא שלו) שרד את השואה. לאחר שסבי נפטר, סבא רבא שלי גם נפטר מצער. סבא שלי מאוד אהב טיולים אך פעם אחת באמצע טיול, סבא אמר שהוא לא מרגיש טוב ושכואב לו בלב. לצער כולנו לא הספקנו להציל אותו. בתאריך 31.5.2010, שנה לפני שנולדתי, סבי נפטר בגיל צעיר מאוד (גיל 50) ואני לא הספקתי להכיר אותו. הצער שלנו היה עמוק ביותר, עד עכשיו כולנו עצובים. לפני בערך שנה הייתה לו אזכרה, היה לכולנו ממש קשה.

יהי זכרו ברוך, נצור בליבנו לעד

הזוית האישית

אביב הנכדה המתעדת: החוויה שעברתי כאשר כתבתי את הסיפור הייתה מדהימה, אני מרגישה שלמדתי הרבה ואני יודעת עכשיו מי זה באמת סבא שלי.