מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי, דוד גומן, נולד בשנת 1927 בעיר מאזיר בבלארוס שבאותה תקופה הייתה חלק מברית המועצות. דוד גדל להורים יהודים, ניסים וסימה, והיה האח הצעיר מבין שני אחים ושתי אחיות. מאזיר בה גדל דוד הייתה עיר קטנה בה רוב התושבים היו ממוצא יהודי. אבא של דוד, ניסים, עבד בתור מנהל החווה החקלאית ואימא של דוד, סימה, הייתה עקרת בית שדאגה לגדל את ארבעת הילדים.

מפאת העומס והקושי בעבודה הקשה, ניסים הלך לעולמו בגיל 40. סימה אמו של דוד לקחה על עצמה אחריות לגדל את הילדים ביחד עם אחותה שהייתה באה לעזור לה בגידול הילדים. כשהיה דוד ילד התחילה מלחמת העולם השנייה. בגלל שהעיר מאזיר הייתה קרובה לגבול של פולין שנכבשה על ידי הנאצים, הנאצים הגיעו מאוד מהר לגבולות העיר מאזיר וכבשו גם אותה. אימא של דוד ושלושת הילדים הקטנים הצליחו לברוח למזרח ברית המועצות. אחותו הבכורה של דוד שבאותו הזמן הייתה במחנה קיץ רחוק מהבית חזרה למאזיר, זה כל מה שהיה ביכולתה תחת המצב, לחזור לעיר הולדתה. כאשר חזרה למאזיר היה מאוחר מדי לברוח, מפני שהנאצים כבר כבשו את העיר. אחד השכנים שראה אותה בבית הלשין עליה לחיילים הנאצים ולקחו אותה למחנה ההשמדה. המשפחה גילתה זאת רק לאחר המלחמה. לאחר הבריחה ממאזיר העבירו אותם לגור בשטח סיביר בעיר ליאבינסק, שם דוד הלך ללמוד בבית ספר.

לאחר תום המלחמה, הם חזרו לגור בבלארוס וגרו בעיר הומייל, העיר השנייה בגודלה בבלארוס. לאחר סיים את בית הספר הלך לעשות קורסים של חובשים, ולאחר מכן עבד שנתיים בתור חובש בבית סוהר. בשירותו בבית סוהר פגש את האדם שהלשין על אחותו וגרם למותה. לאחר מכן התקבל לאוניברסיטה לפקולטה לרפואה. כאשר סיים ללמוד רפואה הלך לצבא בתור רופא צבאי. באותה תקופה בברית המועצות התחילו להקים חיל חדש של צנחנים. דוד התנדב, עבר את כל המבחנים והתקבל לתפקיד רופא כירורג בגדוד צנחנים. באחריותו היה ללוות את הקצינים והחיילים גם באימונים של אותו גדוד הצנחנים שבו שירת, ולבצע את אותם התרגילים, לדוגמה: תרגילים של צניחה מהמטוסים, ירי וקרב מגע. בתקופת שירותו בצבא ביצע מעל שלוש מאות צניחות ממטוסים וגבהים שונים.

באותה תקופה בזמנו הפנוי, פחות חשב על החיים האישיים שלו והתרכז בלעזור לאחותו ולאחיו לגדל את ילדיהם. לקראת גיל ארבעים פגש את אהבת חייו יליזבת, במהלך ביקור בעיר הולדתו. יליזבת שנולדה בקרליה שבגבול פינלנד, הייתה בביקור אצל קרובי משפחה במאזיר. אחרי שנפגשו והכירו, החליטו לשמור על קשר ולאחר שנה של קשר החליטו להתחתן. בהמשך נולדו להם שני בנים. לבכור החליטו לקרוא סטניסלב על שמה של אחותה של אימא של דוד, סטיסיה, שעזרה לאמו לגדל את הילדים ודוד מאוד חיבב אותה. לבן הקטן קראו בוריס (אבא שלי, אריאל) על שמו של אבא של יליזבת. אחרי עשרים וחמש שנים של שירות רפואי צבאי, הוא סיים את שירותיו בגיל חמישים בתור רב סרן עם הרבה אותות ועיטורים צבאיים על תרומותיו לצבא.

מיד לאחר סיום שירותו, דוד התחיל לעבוד בתור רופא כירורג במרפאה של אחד המחוזים בעיר ויטבסק שם עבד עד גיל שבעים, אפילו אחרי גיל הפרישה לפנסיה. הוא הפסיק לעבוד רק בגלל שהחליט לעלות ארצה עם אשתו כדי להיות קרוב לבנו הצעיר בוריס, שעלה ארצה כמה שנים לפניו. סבא בחר לגור בעיר בת ים מכיוון שאהב את הים. הוא נפטר בגיל 78 מדלקת ריאות קשה.

הזוית האישית

אריאל: היה מעניין לעשות את התיעוד על סבי וללמוד דברים חדשים שלא ידעתי על סבא שלי.