מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי עידן רוזנר ואני מתעד וכותב את הסיפור של סבי אהרון ארקדי.

סבי אהרון (ארקדי) סלובודה נולד בשנת 1938 בעיירה וסילויץ שברוסיה הלבנה. רוּסְיָה הַלְּבָנָה (בלארוס) היא מדינה ללא מוצא לים הגובלת ברוסיה ממזרח, באוקרינה מדרום, בפולין ממערב ובליטא ולטביה מצפון. הייתה שייכת לברית המועצות, ולאחר התפרקותה של ברית המועצות הפכה למדינה עצמאית. עיירה זו מונה 250000 תושבים והתגוררו שם עשר משפחות יהודיות. שם ההורים של סבא אהרון: משה וקיילה ולהם חמישה ילדים: גרישה, בוריס, דוד, זאכר ומארק.

אבא של סבא שלי דוד בשנות ה-30

סבא רבא שלי היה רב גדול והיה מקובל שההורים נסעו לעבוד ולדאוג למזון. כתוצאה מכך הם נדבקו במחלה זהומית ונפטרו. הילדים נשארו יתומים. את הילדים הקטנים מארק וזאכר לקחו לבית יתומים והילדים הגדולים וסבא דוד היו מסתדרים לבד. אבא של סבא אהרון, דויד שמו, התחתן עם מלכה – אשתו הראשונה – כשהיה מאוד צעיר מאוד. נולדה להם בת גסיה.

אבא היה מאוד פעיל במפלגה הקומוניסטית, בשנת 1928 הוא נשלח ללמוד בבית ספר מפלגתי בעיר הבירה של בלארוס – מינסק. במהלך לימודיו צבר לעצמו חברים יהודים שבהמשך תמכו בו. ההשכלה של אבא היה שבע שנות לימוד בבית ספר יהודי. הוא ידע גם לקרוא ולכתוב יידיש.

בשנת 1933 סבא רבא דוד וסבתא רבא רחל נפגשו והם נישאו.

מימין: סבא רבא דוד, משמאל: סבא וסבתא ביום נישואיהם 

סבתא רבתא רחל גדלה בתנאים קשים ובעוני כבד. סבא רבא דוד, בזכות היותו פעיל במפלגה, קיבל הטבות של מזון: קמח וסוכר שסייעו לשרוד את תקופת הצנע. בתקופה זו סבא דוד עבד בתור מנהל פסי רכבת ומזכיר המפלגה הקומוניסטית. בשנת 1934 נולדה אחותו של סבא אהרון, מריה. המצב הכלכלי השתפר כאשר סבתא רבתא רחל התחילה לעבוד בשדה, היא שתלה תפוחי אדמה ועוד וכן עבדה בגידול עופות

בשנת 1938 סבי – סבא אהרון – נולד. בתקופה זו היו עוצרים אנשים על כל מיני אמירות שהיה בהן חתירות כנגד השלטון, ואנשים אלו היו נעלמים, איש לא היה יודע מה עלה בגורלם. אותם החברים של סבא רבא דוד מלימודי המפלגה שמרו עליו ודאגו לידע אותו על כל גל המעצרים שהתחולל כדי שיסתתר, כיוון שמספיק שמישהו רצה לנקום וזו היתה דרכו – להלשין.

בשנת 1940 סבא דוד מקבל תפקיד בכיר על ידי המפלגה הקומוניסטית. בתאריך 26.6.1941, עם כניסת הגרמנים, סבא דוד חזר בשעות לילה מן העבודה והודיע לאימא שעליה לארגן את הילדים בשעה 4 לפנות בוקר כדי לברוח מפני פלישת הגרמנים. סבא דוד נותר במסגרת תפקידו לארגן קבוצת פרטיזנים כדי לנסות לבלום את הגרמנים. הם התמקמו במחנה ביער. סבתא רבתא רחל והילדים, ביניהם סבא אהרון שלי ואחותו מניה, נאספו על ידי רכב שאסף בני משפחות נוספים של פעילי מפלגה והובאו לעיר בשם קורסק. שם קיבלו דיור ומצרכים. כעבור חודש סבא רבא קיבל מהמפלגה הוראת פינוי של כל בעלי החיים, הכוונה לחיות המשק והבית שנותרו באזורי הקולחוזים באותה עת. סבא רבא דוד לא ידע היכן בני משפחתו מסתתרים ובדרך במקרה פגש אדם שסיפר לו על מיקומם. סבא דוד מיד שינה את כיוון נסיעתו ואסף את משפחתו והם יצאו לדרך של ארבעה חודשים בדרכים לכיוון קזחסטן.

לאורך הדרך הם נכנסנו ללון בבתים נטושים או שביקשו מאנשים זרים שילונו אותם בביתם, או שישנו בחוץ. סבא אהרון סיפר לי שהוא זוכר שהורים שלו הרחיקו זאבים משוטטים  בעזרת לפידי אש. זו היתה תקופה קשה מאוד: הוריו נדדו והגיעו לאזור סטלינגרד. הרעב היה כבד מאוד –כל המשאבים נשלחו לאזורי המלחמה. כשהחלו הפצצות באזור סטלינגרד, שוב ברחו והגיעו לאזור אוקטובינסק, שם היה ישוב שקראו לו אונטול. בעת זו, סוף שנת 1942, סבא דוד חלה מאוד בשחפת והשתעל שיעול כבד מאוד. הוא אושפז בבית חולים. באותו עת החל שימוש בפניפילין (אנטיביוטיקה) באזור זה. סבא רבא דוד החלים כעבור בערך שנה ומונה לתפקיד מזכיר מפלגה באזור זה. סוף סוף המשפחה התחילה להתאושש כלכלית. אימא של סבא אהרון, רחל, חוסכת מעט כסף לשעת חרום והם נשארו לגור במקום זה עד תחילת 1945. בזמן זה בלארוס משוחררת מהגרמנים. הדודים של סבא – מארק וזאכר – נהרגו במהלך המלחמה וקבורים בקבר אחים ברוסטוב. סבא רבא דוד זכה לשבחים, עיטורי גבורה ומדליות רבות עבור תרומתו ועשייתו הרבה למען המולדת: הוא קיבל את עיטור לנין היה העיטור הגבוה ביותר בברית המועצות, הוא הוענק לאזרחים על שרות יוצא דופן למדינה, וגם קיבל את עיטור הדגל האדום, הניתן עבור הצטיינות בפעילות הציבורית ופעילות למען המולדת.

עיטור לנין

זכרונות אחרי המלחמה

סבא רבא דוד נקרא להתייצב לעסוק במקצועו בתחום מסילות ברזל בבלארוס ואז המשפחה חזרה לוסילביץ. הבית היה הרוס. הם קיבלו חלקת אדמה ובנו בית חדש, נטעו עצים: דובדבנים, תפוח עץ, שזיפים ושתלו תפוח אדמה וגזר. אחרי הלימודים סבא אהרון סיפר כי הם היו עוזרים לאימא שלהם בעבודות שדה: הם גידלו חיות משק – תרנגולות, פרה ושפנים. אימא של סבא אהרון עבדה גם בשדה באיסוף תפוחי אדמה, ברפת ובלול. בשנת 1945 נולדה אחות קטנה של סבא אהרון שמה – סבטלנה.

סבא אהרון מספר לי זכרונות ילדות 

"למדתי בבית ספר עירוני. הייתי תלמיד טוב במקצועות הריאליים ורציתי מאוד אופניים ולא היה כסף לקנות. אז בחופשת הקיץ עבדתי ובכסף שהרווחתי קניתי חלקים ישנים והרכבתי אופניים לבד. בשלב יותר מאוחר גם בניתי אופנוע. מאוד אהבתי לצוד והייתי יוצא לצוד עופות בר ומהם אימא יכלה להכין לנו ארוחה. אחותי הגדולה מריה סיימה לימודיה ונסעה לווילנה ושם נישאה.

בשנת 1956, בגיל 18, גויסתי לצבא הרוסי לחיל הים בעיר טאלין באסטוניה. נשלחתי ללמוד בסנט פטרבורג מכונאות אוניות, שירתי חמש שנים ושוחררתי בעקבות תאונה של שתי צוללות שהתנגשו. עברתי ניתוח והייתי בשיקום בבית החלמה במשך שנה. בשנת 1961 חזרתי לוסילביץ. לאחר שנה הצטרפתי לאחותי לווילנה. סיימתי ללמוד הנדסת חשמל ומכונות והתחלתי לעבוד במפעל כהנדסאי. הוריי ואחותי סביטה באו בעקבותינו לווילנה. אבא עבד בבית דפוס. בשנת 1967 התחתנתי עם  סבתא מינה ונולד בהן זוהר, גרנו בדירה קטנה.

העלייה לישראל

בתאריך 13 ינואר 1972 עלו סבא ומשפחתו הצעירה לישראל. הקליטה לא הייתה קלה, הם למדו באולפן וסבא אהרון עבד בעבודות מזדמנות כסבל וכו. סבא עבר מבדקים והתקבל לצבא כאזרח עובד צה"ל. סבתא מינה התחילה לעבוד כאחות בקופ"ח. החיים החלו להסתדר ונולדו שתי בנות: דורית (אימא שלי) ועינת. בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור וסבא גוייס לצבא.

בשנת 1974 סבא רבא דוד נפטר. הוא קבור בבית הקברות היהודי בווילנה יחד עם סבתא רבתא רחל – התמונה היא של זוהר הנכד שנסע לבקר בווילנה ב 2019 וביקר בקברים.

הקבר של סבא רבא דוד ואשתו

בשנת 2003 סבא אהרון פרש לגמלאות בגיל 65. הוא למד מחשבים, טיולים ודיג, השנים עברו ונולדו תשעה נכדים. סבא אהרון וסבתא מינה מרגישים ברי מזל שגידלו שני דורות בארץ ישראל.

ואני בר מזל שיש לי משפחה כזו.

האושר שלי – משפחתי

סבא וסבתא חוגגים חמישים שנות נישואין 

הזוית האישית

עידן: התכנית הייתה מעניינת ומאוד נהניתי לעבוד על הסיפור עם סבא וסבתא שלי.

סבתא מינה: זו הפעם השניה שאני חווה את תהליך כתיבת ההיסטוריה של משפחתנו. אני מתרגשת ומרגישה בת מזל שאני יכולה לספר לנכדיי את סיפור חיינו הלא פשוט, הקשיים המלחמות – ויחד עם זאת שמרנו על אופטימיות, עלינו לארץ ישראל והקמנו כאן משפחה לתפארת. התכנית הנהדרת של הקשר הרב דורי מאפשרת לשמר את ההיסטוריה המשפחתית ומייצרת לי זמן איכות עם נכדי. תודה רבה.

סבא אהרון: זו הפעם הראשונה שסיפרתי את הסיפור הלא פשוט של המשפחה שלי. אני מאושר שהנכד שלי, עידן, מכיר אותי יותר טוב עכשיו. מאוד התרגשתי שהוא התעניין בתחביב שלי בהרכבת אופנועים ואמר שהוא היה רוצה ללמוד גם. זכיתי שיש לי משפחה כזו ותודה לכם בתכנית הקשר הרב דורי שגרמתם לי להיזכר.