מאגר סיפורי מורשת

הקשר הרב דורי שלי עם סבתא לודמילה

שמי הוא דניאל ובחרתי לכתוב את העבודה על סיפור חייה של סבתי לודמילה ביירך. בחרתי לכתוב עליה מכיוון שאנחנו מאוד קרובים ובנוסף, היא סבתי היחידה שגרה בארץ. סבתי נולדה בעיר חארקוב שנמצאת באוקראינה והייתה ילדה יחידה. סבתי עלתה לארץ בגיל 45 ביחד עם בנה, שהוא אבא שלי.

הילדות של סבתא שלי

סבתא מספרת: "ילדות זה מתי שיש לך אבא ואימא, ויש צעצועים. הילדות שלי נגמרה כשהייתי בת ארבע, כאשר אבי ז"ל נפטר. נשארתי עם אמי וסבתי. כשהייתי בת שבע התחלתי ללכת לבית הספר. מבית הספר חזרתי הביתה לבד ועשיתי שיעורים ואם היה קר חיממתי תנור עצים. לא היו לי צעצועים, חוץ מבובה אחת. אני לבדי תפרתי לה בגדים. אף פעם לא היו לי אופניים ועד היום איני יודעת כיצד לרכוב. בחופשת קיץ נסעתי לסבתי אשר גרה בכפר. לסבתי היה שדה גדול ועזרתי לאסוף תפוחים, גזרים ועוד. כמו כן, עזרתי לסבתי להכין ריבה ביתית. לא הייתה לנו טלוויזיה אז קראתי הרבה ספרים ולמדתי מאוד טוב".

היכרות ונישואים ובניית משפחה

סבתי נולדה בחארקוב וסיימה את לימודיה היסודיים והתיכוניים בבית ספר מספר 16. היא הייתה ספורטאית ואהבה לשחק כדורסל. לאחר שסיימה את לימודיה בבית הספר, החלה ללמוד במכון בפקולטה לכימיה. בזמן לימודיה במכון, פגשת את סבא. לאחר סיום לימודיהם במכון הם התחתנו, ובשנת 1980 נולד להם בן – אבא שלי.

סיפור העלייה לארץ

סבתי ואבי נולדו באוקראינה בעיר חרקוב. בגיל 45 סבתי עלתה לארץ ביחד עם אבי והם בחרו בעיר נתניה מכיוון שהיא נמצאת בין הערים הגדולות תל אביב וחיפה. כמו כן, הם בחרו בה עקב היותה עיר יפה ובעלת חוף ים. הם שכרו דירה והתחילו ללכת לאולפן ללמוד את השפה העברית. בהמשך החלו לנסוע ברחבי הארץ על מנת להכיר את מדינת ישראל ואת יופיה. תוך כדי חיפשו עבודה.

מקצוע ועיסוק

באוקראינה סבתי החלה לעבוד במשרד הרישום והגיוס לצבא, שם יצרה קשרים חשובים מאוד שעזרו לה בקריירה הבאה שלה. מאוחר יותר היא קיבלה עבודה באחד מהמפעלים הגדולים בברית המועצות – AVTOVAZ, שם עבודה בתחום הכימיה. במשך שנים עבדה סבתי במפעל, ושם הייתה מנהלת מחלקה מחלקה שמתעסקת בדיקת מצברים. היא הייתה מכובדת ולעתים קרובות זכתה לשבחים על עבודתה. בזמנה הפנוי עשתה סבתי את מטלות הבית טיפלה במשפחתה.

 סבתא לודמילה כיום

הזוית האישית

דניאל: אני נהנתי לכתוב על סבתא שלי למדתי עליה הרבה דברים חדשים