מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא פליקס אידזינסקי. נולדתי בתאריך 22.7.1951 וכיום אני בן 71. נולדתי בברית המועצות – באוקראינה, בעיר קרמנצ'וג, עיר תעשייתית גדולה, השוכנת לגדת נהר דנייפר. בעיר היו הרבה מפעלים, למשל, מפעל מכוניות גדול, מפעל רכבות ועוד. השפה המקומית הייתה רוסית. שני הוריי נולדו גם הם באוקראינה. אבי פיטר, היה מהנדס, עבד במפעל וממש אהב לשחק בשחמט. אמי פרידה, הייתה טכנאית והיה לה תואר ראשון במכללה. היינו שלושה אחים. אני, תאומי הזהה- וובה (ולדימיר) ואחי הגדול- סיומה (שמעון).

לפני מלחמת העולם השנייה היו שם הרבה יהודים והיהודים דיברו ביידיש. אחרי מלחמת העולם השנייה, לא היו בתי כנסת של יהודים. באותה תקופה היה אנטישמיות גדולה וכל בעיה שקרתה, התלוננו והאשימו את היהודים. ליהודים לא היה שם טוב בזמן המהפכה הבולשביקית.

ילדותי

גדלתי עם אחי התאום וובה. היינו תאומים זהים והיינו ביחד תמיד. למדנו יחדיו בבית הספר, היינו הרבה זמן בחצר עם כל הילדים ושיחקנו בכל מיני משחקים. שיחקנו במשחקים כגון: מחבואים, קרב תרנגולים, כדורגל, שחייה, דיג ועוד. בנוסף על כך, אני זוכר שהחבאנו דברים באדמה כמו אוצר.

אחי התאום ואני בקיץ הלכנו לנהר, לאונייה, והיו כל מיני איים יפים. נסענו באונייה בין חצי שעה לשעה וכל היום היינו באיים, עד הערב. בעקבות זאת, היינו שזופים מאוד מהשמש. בילדותי היו גם ימים בהם דגתי עם החברים בנהר ולאחר כמה ימים צלינו את הדגים על חבל ואכלנו אותם.

כל חורף, בתחילת דצמבר, התחיל לרדת שלג שנשאר עד מרץ, היה מאוד קר והיה עד כ 30- מעלות. היינו גולשים בשלג עם סקי, משחקים בקרבות בקבוצות וזורקים כדורי שלג אחד על השני. אני זוכר שבחצר היה מקרן, וכל שבוע הילדים ישבו וצפו בסרטים. בנוסף לכך, אני זוכר שהיה משחק שבו עומדים במעגל וילד בחר מישהי שהיה מעוניין בה והם היו מתנשקים.

העלייה לארץ

אני ומשפחתי עלינו ארצה בשנת 1992, מיד לאחר התפרקות ברית המועצות. ברית המועצות הוקמה בשנת 1922 והתקיימה עד להתפרקותה הסופית ב-1991 ל-12 מדינות עצמאיות.

בתקופת קיומה של ברית המועצות, היה מאוד קשה לצאת מהמדינה. רק מעט אנשים יכלו לצאת, כגון: אנשי עסקים, מנהלים, עשירים, ועוד אנשים בעלי מעמד גבוה ומכובד. לצאת מהארץ היה בשבילנו חלום. הרבה יהודים רצו אז לעלות לארץ אך לא נתנו להם. ומי שניסה לצאת- נענש. לאחר התפרקות ברית המועצות כבר הייתה אפשרות לברוח בלי בעיה. אז הכנו וארזנו את הדברים ליציאה. היו המון בדיקות בהגעה למטוס. ביציאה מהמטוס פחדנו נורא שייקחו לנו משהו.

אך החיים שם היו יותר קלים. הייתה לנו דירה טובה, עבדנו במקצוע טוב וקיבלנו משכורת טובה, אני עבדתי במדעים, אשתי הייתה אז רופאת עור והיה לנו טוב מאוד בעבודה. וכשהגענו לארץ היה צריך להתחיל את הכל מהתחלה – אין עבודה ואין הרבה כסף. אין איפה לחיות – היינו בבת ים והלכנו למתווך ובמזל מצאנו דירה. כשהגענו, נתנו כסף לשנה הראשונה, אבל ממש מעט.

לקחנו מזרונים מבחוץ והבאנו לבית, כי לא היה כלום. גרנו שלוש משפחות בבית אחד – ארבעה חדרים. הוריי היו בחדר שינה אחד, אני, אשתי וילדתי בחדר שינה שני, ואחי התאום, אשתו וילדתו בחדר שינה השלישי. למדנו עברית באולפן ועד אז לא עבדנו, כי לא ידענו עברית. לאחר מכן הלכנו לקורסים, אני הלכתי לקורס תכנות ואשתי לריסה הלכה לקורס פיזיותרפיה. אחרי זה התחלנו לעבוד.

בית ספר ולימודים

למדתי בבית ספר גדול באוקראינה, בעיר קרמנצ'וג. אחרי בית הספר היסודי למדתי ברצינות ואהבתי לקרוא ספרים. אהבתי את המקצועות פיזיקה ומתמטיקה. ולכן מאוחר יותר גם למדתי בחוגים של מתמטיקה ופיזיקה. בנוסף על כך, אהבתי לצייר ועם מכשיר דיו ציירתי אנשים, טבע, עצים ועוד. ולאחר מכן שמתי מן שמן שיבריק את הציור.

הייתה לנו מחנכת שהיה לה מאוד חשוב לעזור וללמד טוב את תלמידיה. בנוסף ללימודים, היא גם לימדה אותנו איך להתנהג בצורה יפה ומכבדת ואיך להיות בן אדם טוב לאחרים. בנוסף לכך, אני זוכר שכשהיינו בבית ספר הלכנו לטיולים. בקיץ היו קייטנות שנוסעים למחנה קיץ ולמשך חודש ישנים שם, אוכלים, יש משחקים, פעילויות, שרים ביחד ועוד. כמעט כמו פעולת הנוער "צופים". היה לי מאוד כיף ומעניין שם. בערב הייתה מדורה בה התאספו כל הילדים במחנה והיו שם שירים ותפוחי אדמה.

מקצוע ועיסוק

אחרי שסיימתי את האוניברסיטה, התחלתי לעבוד במכון מחקר. במקצוע זה ממחשבים כל מיני תהליכים. עבדתי בקבוצה והיה לי מאוד מעניין במחקר. אחרי שמסיימים את המחקר הולכים לשופטים/ מפעילים. היה צריך לכתוב ספר. עבדתי שם כמה שנים.

לאחר מכן, התחלתי לעשות דוקטורט וקיבלו אותי. למדתי ארבע שנים עד שעשיתי דוקטורט, זה היה קשה, מכיוון שגם עבדתי וגם הייתה לי משפחה. היה הרבה קושי, לחץ ומאמץ. אמרו שעברתי בהצלחה וקיבלתי תואר שלישי. לפני כן למדתי חמש שנים לתואר השני, ולאחר מכן עבדתי בעבודת מחקר כמה שנים ועבדתי כמרצה.

הזוית האישית

ירדן: מאוד נהנתי לראיין את סבי, למדתי עליו המון דברים חדשים וחשובים ולו היה מהנה לספר אותם.