מאגר סיפורי מורשת

סבי צבי נחום הוא אבו של של אבי, להוריו קראו נג'י ונעימה. הוא נולד בשנת 1944 בעיראק, שש שנים לאחר מכן עלה חסר כל לארץ ישראל בהיותו בן שש בלבד.

הוא נולד בתור אח קטן לארבעה אחים, שני אחים ושתי אחיות (הבנים – ראובן ואליהו והבנות – שולה ותקווה). שמו בעיראק היה סבאח (משמעו 'בוקר' בערבית) וכאשר הוא עלה לישראל, פקיד העלייה הציע לו לשנות את שמו לשם לצבי או לשחר והוא בחר בשם צבי.

ילדותו

כאמור, לאחר שסבי נולד הוא עלה חסר כל ונאלץ לגור באוהל במשך ילדותו, סבא מספר שבאוהל היו להם עיזה ותרגולת והוא זוכר עד היום את הטעם של חביתה טריה וחלב עזים טרי. עוד סבי זוכר שהיו חורפים קרים שהיה ישן בקור והיה צריך להתחמם מתנור נפט קטן באוהל. באותה תקופה היה לו מבחר משחקים מצומצם המסתכם בשלושה משחקים בודדים: מסירות, מחבואים, תופסת ולטפס על עצים.

אבא של סבא שלי עבד בסניף דואר ובחנות מכולת. אמו נפטרה בגיל צעיר בזמן השירות הצבאי שלו. סבא, שהבין את החשיבות של למידה ורכישת ידע כבר מגיל צעיר, המשיך ללמוד גם לאחר תקופת בית הספר. בכדי להצליח ולהתקיים, הוא נאלץ לעבוד במשך כל הבוקר ובמשך הלילה הוא למד.

הקמת משפחה

סבי הקים משפחה בגיל צעיר יחסית, בגיל 28 הוא התחתן עם סבתי – אסתר (אתי), שהכיר בעודו בן 26. שנתיים לאחר שהכירו הם התחתנו והם נשואים עד היום. בעודו בן 31 הוא הוליד את בנו הראשון, אורן – דודי, שנתיים לאחר מכן הוא הוליד את אבי – אייל.

עיסוק

סבי החל לעבוד במגיל צעיר ובגיל 20 עבד בחברת "הארגז" שקיימת עד היום. בהתחלה החברה ייצרה ארגזים כדי לשווק את תפוזי ישראל, בהמשך ייצרה אוטובוסים. זו חברה שקיימת עד היום וגם היום ממשיכה לייצר אוטובוסים אשר משמשים אנשים בדיוק כמו אז ואפילו יותר.

ככל שעברו השנים סבי עלה בעבודתו והשיג משרה בכירה בחברה, ממשרה של ייצור ארגזים לאט הוא עלה למשרה משרדית שבה הוא היה אחראי על כל החשבונות של החברה. עד היום סבי ואבי מספרים כאחד על כמה שאבי אהב לבוא לעבודתו ולצפות בעובדים מייצרים את חלקי האוטובוסים ומרכיבים אותם לאוטובוס שלם ומתפקד.

הזוית האישית

רואי הנכד המתעד: לדעתי התכנית הזאת עזרה לי ללמוד על המוצא שלי מצד סבי של אבי ולדעתי זה משהו מאוד חשוב, במהלך העבודה על התיעוד היו קשיים, לדוגמא – היה לסבי קשה לספר על ילדותו בגלל שהוא היה חסר כל והוא התייתם בגיל צבא.

לדעתי חשוב מאוד לדעת מה המוצא שלך ומה היה בחיים של סבא/סבתא שלך, בגלל שאם אף אחד לא ישאל זה יכול להישכח ולדעתי חשוב להנציח דברים מהסוג הזה. היה מאוד מהנה להיפגש עם סבי ולתת לו לדבר על ילדותו, לדעתי זה גם עזר לו מאוד לדבר על הילדות שלו ולתחושתי זה פרק לו עול מהלב. החלקים הקשים ביותר בנושא היו לגרום לו לשחרר ולדבר על הילדות שלו למרות שהיא הייתה קשה, אבל אחרי שהוא התחיל לדבר על זה הכל נראה הרבה יותר טוב.