מאגר סיפורי מורשת

שמי עליזה גורן, נולדתי בתל אביב בתאריך 16.1.1951, בבית החולים דג'אני. לימים, כאשר הקמנו בראשות שמעון פרס ז"ל את מרכז פרס לשלום וחדשנות, הובלנו פרויקט משותף עם אנשי אקדמיה פלשתינים שאחד מהם היה פרופ' דג'אני, ממשפחת מקימי בית החולים שלימים הוסב שמו לבי"ח דונולו.

הוריי, בנימין ופולה טורנר, היו ניצולי שואה מפולין אשר מרבית בני משפחותיהם נרצחו בשואה. בפרוץ המלחמה היו הוריי צעירים משכילים ולכן נשלחו על ידי הנאצים למחנה עבודה בגרמניה. מרבית בני משפחותיהם נשלחו לאושוויץ ונרצחו.

גדלתי ברמת גן, שם למדתי בבית הספר היסודי "המתמיד". הייתי חניכת "הנוער העובד והלומד" ועסקתי רבות בהתעמלות קרקע ב "מכבי".

אבי חלה כאשר מלאו לי 3 שנים והיה חולה במשך 11 שנים במחלה קשה עד לפטירתו. בשנה האחרונה לחייו למדתי בכיתה ט' בתיכון אוהל שם ברמת גן. למרות מחלת אבי עברה עלי ילדות נפלאה ונעימה. לאחר פטירת אבי, עברנו, אמי, אחותי ואני להתגורר בארה"ב. התגוררתי בארה"ב שלוש שנים. שנים מופלאות בהן נחשפתי לתרבות שונה, מאכלים חדשים והרבה חברויות חדשות. לאחר שעות הלימודים עבדתי באחת מרשתות הטלוויזיה (בישראל לא היתה טלוויזיה באותם זמנים) וכך מימנתי לעצמי בילויים והנאות שונות.

עם סיום לימודי התיכון שבתי לישראל בגפי לשרת בצבא. אמי ואחותי המשיכו להתגורר בארה"ב. שירתי בבית הדין הצבאי לעירעורים במשך שנתיים. בהיותי חיילת בודדת, פונקתי ואומצתי על ידי מפקדיי. נוכחתי במשפטים מעניינים ביותר הן הנוגעים לעבירות של פגיעה בבטחון המדינה, לדוגמא, משפטו של המחבל היפני קוזו אוקמוטו אשר רצח ישראלים בנתב"ג, משפטן של שתי אחיות צרפתיות שניסו להבריח חומרי נפץ למחבלים בישראל ועוד. בין היתר נכחתי גם בערעורים של חיילים וקצינים ששגו או סרחו. הנשפטים מקרב אנשי הצבא היו בדרגות שונות ולמצער ביניהם גם בעלי דרגות גבוהות.

בשנת 1976 נישאתי לאבי ילדיי, יגאל גורן. יגאל עבד בטלוויזיה הישראלית. עסקנו בתחומים מקבילים ומעגל החברים שלנו כלל אנשים רבים מתחום התקשורת והפוליטיקה. ירושלים היתה עיר מרתקת באותה התקופה. יחד עם קבוצת חברים, גרנו בדרך האופל למרגלות הכותל במבנה ששימש לפני כן ככנסייה של היוונים האורתודוקסיים. בשנת 1977, בחודשי ההריון הראשונים שלי עם בתי הבכורה, נפטרה אמי. ב 1978 נולדה בתי טל. כשלוש שנים מאוחר יותר נולד בני אוריאל.

במרבית שנותינו בירושלים גרנו בשכונת מעלות דפנה, בה התגוררו בעיקר אנשי תקשורת. המבנה הקיף חצר גדולה בה כל ילדי השכונה שיחקו באווירה של קיבוץ. הבניין מאחורינו אכלס ישיבה חרדית ואילו מעבר לכביש היתה שכונת שייח ג'ראח המפורסמת כמוקד למאבק בין יהודים לערבים. בזמנו הילדים היו הולכים לשייח ג'ראח למאפייה ולמכולת והיתה תחושה של אחווה וכבוד הדדי.

יגאל ואני היינו נשואים כ 20 שנים. גם היום אנו משפחה מאוחדת ואוהבת, הממשיכה להתרחב. ב- 2010 נישאה טל לתומר אפק שהצטרף למשפחה וב- 2014 נישא אוריאל ללורן ליכטנשרן. ב- 2012 הפכתי לראשונה לסבתא לנכדי בכורי, רני אפק, בנה של טל. הוא הביא עמו אור גדול לחיינו. כארבע שנים מאוחר יותר בורכתי בשני נכדים נוספים – רוי גורן, בנו הבכור של אוריאל ואמיליה אפק גורן, בתה של טל. ב- 2020 נולד בן, הנכד הרביעי, בנו של אוריאל. מזה כעשרים שנה אני חיה עם בן זוגי, דני רוטשילד, ברמת השרון.

בתקופת לימודיי באוניברסיטה העברית בירושלים, עבדתי בטלוויזיה הישראלית כאחראית על חדשות חוץ. לאחר מכן גוייסתי על ידי הנשיא לשעבר, פרופ' אפרים קציר, לארגן צוותי חשיבה בעקבות מלחמת יום הכיפורים. בקרב חברי צוות החשיבה היו יצחק רבין ז"ל, פרופ' רוטנשטיין, פרופ' אלכס קינן, עזר וייצמן ז"ל, מאיר עמית ז"ל, השופט חיים כהן ועוד אישים בעלי שיעור קומה. צוות חשיבה זה עסק במצבה של מדינת ישראל שלאחר מלחמת יום הכיפורים, בצרכיה ואתגריה. את המלצותיו הגיש הצוות בראשות נשיא המדינה, לראש הממשלה דאז, הגב' גולדה מאיר. בדיוני צוות החשיבה נחשפתי לאישים מרשימים שעשו רבות למען מדינת ישראל דמוקרטית חזקה ועצמאית. לראשונה פגשתי ביצחק רבין שלימים הפך לראש ממשלת ישראל. צוות חשיבה שני עסק בתחום החברתי ובראשו עמד פרופ' ידין דודאי. מסקנות הצוות הוגשו אף הם לראשת הממשלה, גולדה מאיר.

לאחר מלחמת יום הכיפורים החל מסע דילוגים לישראל של שר החוץ האמריקאי הפרופ' הנרי קיסינג'ר שהגיע לפגישות בכל ביקור בישראל גם אצל נשיא המדינה. לכבוד היה לי להיות נוכחת בארועים אלה.

לאחר שנתיים של עבודה לצד נשיא המדינה, הוצע לי לשמש כדוברת מרכז ההסברה ובין היתר ללוות את ראש הממשלה יצחק רבין בסיוריו בישראל. כל זאת עשיתי במקביל ללימודיי באוניברסיטה העברית בחוג ללימודי מזרח אסיה. נהניתי מאד ללוות את ראש הממשלה בסיוריו. זכורים לי במיוחד הטיסות במסוק צבאי במהלכן היה רבין מתאר לי את המראות שאנו חולפים על פניהם. בזכות הסבריו ותאוריו, הכרת השטח, תיאוריו הפכו כל גבעה ועמק למרתקים. אהבת הארץ ניכרה בכל מילה שאמר.

לאחר עליית הליכוד לשילטון שימשתי כיועצת תיקשורת לסגן ראש הממשלה ושר השיכון, דוד  לוי. תשע שנים במשרד השיכון במהלכן עסקנו בסיוע למשתכנים, למיעוטי יכולת, בסיורים ברחבי הארץ לאורכה ולרוחבה, בהקמת ישובים חדשים וטיפול בשיקום שכונות. בשנתיים האחרונות במשרד השיכון הורחבה הממשלה והוקמה ממשלת אחדות לאומית בהשתתפות הליכוד ומפלגת העבודה. עמדתו של דוד לוי בנושאים קריטים למדינה הכריעה לא אחת. כך היה בנושא היציאה מלבנון (במלחמת לבנון הראשונה), כאשר הצביע יחד עם שרי מפלגת העבודה. כך גם בנושא השבת שטח צבאי לבעליו החוקיים בגליל ועוד נושאים רבים וחשובים. כאשר התפרקה ממשלת האחדות הלאומית הפך דוד לוי לשר החוץ ואני ליועצת התקשורת שלו. בתקופה זו החלו מגעים לשלום בין ישראל לשכנותיה וכך מצאנו עצמנו משתתפים בועידות שלום במדריד ובמוסקבה, מדינת ישראל קשרה קשרים דיפלומטים עם סין וקלטה מיליון עולים מבריה"מ לשעבר.

באמצע שנות התשעים עבדתי לצידו של רה"מ ושר הביטחון יצחק רבין. הייתה זאת תקופה סוערת של הפגנות אלימות, הסתות קשות של הימין כנגד הסכמי אוסלו. מהרגע בו החליט רבין לפעול לקידום הסכמי אוסלו, בד בבד עם ביצור ביטחון ישראל, הוא היה נחוש לממש את חזונו. העבודה לצד יצחק רבין היתה מרתקת. הסיורים אליהם יצאנו בקרב יחידות צה"ל השונות, סיורים בארץ ובחו"ל ופגישות עם שועי עולם, האירו בפני את עובדת היותו אדם יוצא דופן. מנהיג בעל יושרה יוצאת דופן בעולם הפוליטי ואמיץ במיוחד. התקופה הסתיימה ברצח הנורא של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. לא אשכח רגע זה לעולם, ליוויתי את יצחק רבין לרכבו לאחר עצרת הזדהות ענקית שנערכה כתמיכה בשלום בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, רבין היה מאושר מהתמיכה הנרחבת לה זכה בעצרת. היתה תחושת אופוריה. משירדנו במדרגות, בהתקרבו לרכב, נורו שלוש יריות על ידי בן העוולה, יגאל עמיר. הרגע הזה שינה את חיי וחיי כולנו לנצח. התחושה שזכורה לי במיוחד לאחר הרצח היא תחושת יתמות וחרדה מפני העתיד.

לאחר רצח רבין המשכתי לעבוד לצידו של רה"מ שמעון פרס עד לתבוסת מפלגת העבודה בבחירות ב1996. למרות משקעי העבר בין רבין ז"ל לשמעון פרס ז"ל, הצליחו השניים להתגבר ולשתף פעולה למען קידום השלום. הפרידה בטרם עת מיצחק רבין שותפו לדרך, ניכרה בו מאוד. נדמה היה כי משהו כבה בו. למרות הכל, לא היה דבר שחסם אותו מלנסות ולהגשים את חלומו לשלום ולפיתוח מדינת ישראל. להיות זמן כה רב לצד אישיות כמו פרס היא זכות גדולה. האיש היה נערץ על גדולי מנהיגי העולם, יצירתי, איש ספר, בעל חזון ואיש מרתק אשר למדתי ממנו המון. השתתפתי בהקמת מרכז פרס לשלום משם קיווה שמעון פרס להמשיך בפעילותו למען השלום באזור. במקביל הקמתי חברה ליעוץ אסטרטגי ולקשרי ממשל. החברה מייצגת חברות מובילות במשק.

יצאתי לגמלאות בשנת 2019. אני לומדת איטלקית מזה שש שנים ועד לתקופת הקורונה נהגתי לשהות כשבועיים בשנה באחת הערים באיטליה לשם לימודים בבית ספר מקומי לשפות. אני חברה במספר עמותות: עמותת בית השנטי הקולטת נוער חסר בית, עמותה המסייעת לחקלאים באפריקה וכן אני דירקטורית בתיאטרון בית לסין. אני מרבה לבלות עם ילדיי וארבעת נכדיי שמביאים אושר רב ואור גדול לחיי.

אני מתגוררת ברמת השרון יחד עם בן זוגי ב-20 השנים האחרונות, האלוף במיל' דני רוטשילד, ואנו משתדלים למצות את כל הטוב וההנאה מהחיים. כיף גדול!

הזוית האישית

סבתא עליזה: היום, בשנת 2023, אני רואה יותר מתמיד את החשיבות בחופש הבחירה והדמוקרטיה. זכיתי לראות את החברה בישראל מתגבשת לאורך השנים, מתפתחת ומשגשגת. ישראל הפכה למדינה שכיף לחיות בה. לצערי, כל אלו עומדים היום בסכנה עקב החלטות שגויות לטעמי של פוליטיקאים שבשלטון. המסר שלי לדור הצעיר הוא לשמור על מה שנבנה כאן בעמל רב, להלחם על הדמוקרטיה, על חופש הביטוי וחופש היוזמה ולא לוותר. אין לנו ארץ אחרת.

רני אהוב ליבי, היתה לנו חוויה משותפת ומרתקת. יחדיו ישבנו, סיפרתי לך עלי מראשית ילדותי ועד היום, יחדיו ניסחנו והעלנו זאת על הכתב. היה לי כיף וזוהי זכות גדולה לי. אני בטוחה שעתידך יהיה מרתק ומוצלח. זכור תמיד לשאוף, להתמיד ולהצליח תמיד עם יושרה ואהבת הזולת.

איזו תכנית נפלאה היא תכנית הקשר הבין דורי. מחברת דורות, מקרבת לבבות ודורות ומנגישה לילדים את הרקע ממנו הגיעו.

מרני הנכד המתעד:  סבתא, היה לי מאוד כיף לבלות איתך זמן במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. אני יודע שלקח לנו קצת יותר זמן מהאחרים, אבל זה בגלל שעשינו כיף ולקחנו את הזמן, וגם בגלל שסיפור החיים שלך מיוחד כל כך. היה לי כיף ללמוד עלייך ולהיות איתך, היה מאוד מעניין, תודה על הסבלנות. אוהב אותך, רני.