מאגר סיפורי מורשת

שמי ג'קלין, נולדתי למשפחת בן עזרא, משפחה בת אחת עשר נפשות. אני האחות השישית מתוך תשעה אחים: שש בנות ושלושה בנים. הבית היה בית דתי מסורתי. אני זוכרת את ילדותי היטב, גרנו ב"מלאח", זה הגטו היהודי במרוקו בעיר הבירה רבאט.

ילדותי זכורה לי כמאושרת, שמחה עם משפחה חמה, נהגנו ללכת כל שבת לבית הכנסת ושם נפגשנו עם הקהילה היהודית. אהבנו לבלות בחוף הים ובאתרי תיירות כמו מגדל חסאן השני שהיה מלך מרוקו. למדתי בבית הספר היסודי אליאנס ומשם עברתי לקולג' של בנות, סיימתי את הלימודים בהצלחה. לאחר הלימודים הצטרפתי לסוכנות היהודית ומוניתי לשליחה מטעמם. תפקידי בסוכנות היהודית היה להודיע על זמני היציאה ממרוקו ומקום ההתכנסות מכיוון שהכל היה בחשאי.

עלייה ארצה

באותה התקופה אסור היה ליהודים להזכיר את ישראל ובטח לא לעזוב את מרוקו ולנסוע לשם. כאשר נודע לשלטונות על כך שאני שליחה מטעם הסוכנות ועוזרת להם להוציא יהודים ממרוקו, דבר שהיה אסור בתכלית האיסור, נאלצתי לעזוב באישון לילה את מרוקו. עליתי על האונייה ממרוקו למרסיי ואפילו לא הספקתי להיפרד ממשפחתי היקרה.

לאחר כמה ימים הגעתי למרסיי, שם חיכו לי אנשי הסוכנות היהודית שטיפלו בי ודאגו להעביר אותי לטולוז, שם שהיתי כחצי שנה במרכז של השומר הצעיר. קיבלתי את כל המסמכים הדרושים כדי לעלות לארץ. מטולוז חזרתי למרסיי, שם עליתי על האונייה "ירושלים" שהפליגה לנמל חיפה בישראל.

הפגישה עם המשפחה בארץ

כשהגעתי לחיפה הרגשתי שאני בבית, בארץ ישראל שחלמנו עליה במשך שנים רבות. אנשי הסוכנות, שחיכו לי גם בארץ, העבירו אותי לקיבוץ ה"עוגן" ששייך לשומר הצעיר. בזמן שעשיתי את דרכי לארץ ישראל כל משפחתי כבר הגיעה לארץ, כשהגיעו לקחו אותם למעלות בצפון הארץ. הדבר הראשון שעשיתי לאחר שהגעתי היה לבקר אותם, ההתרגשות היה גדולה.

ההכרות עם גדעון ובניית המשפחה

לאחר שנפרדתי ממשפחתי עברתי לגור עם אחותי בחיפה ושם הכרתי את גדעון, בעלי זכרונו לברכה, שהיה בעל מועדון ידוע בחיפה. בשנת 1962 התחתנו ושנה לאחר מכן נולדה בתי אתי.

גרנו בחיפה כמה שנים ואחר כך עברנו לתל אביב, שם נולדה בתי השנייה שרון. בשנים הראשונות בתל אביב ניהלתי את הבית וגידלתי את בנותיי, בעלי היה המפרנס העיקרי והחיים התנהלו על מי מנוחות, עד ליום שבעלי חלה ואושפז ואז נאלצתי לעזור בפרנסת המשפחה.

עיסוק וקריירה

מכיוון שהיה לי חוש מפותח לאופנה פניתי לתחום שהיה קרוב לליבי והתחלתי לעצב ולייצר בגדים. בהתחלה זה היה בבית ,נהגתי לתפור דגמים, לצבוע אותם בצביעה ביתית ולמכור לחברות ולאנשים קרובים שאהבו את זה מאוד. לאט לאט הביקוש גדל וכך גם העסק שלי, היו לי כבר תופרות ומתפרות, הצגתי את הבגדים בתצוגות אופנה, נהגתי לנסוע לפריז ולייבא בגדים, העסק שלי התפתח ושגשג במשך שנים רבות. שם המותג שלי היה ג'קליןB. חיינו ברווחה, הרגשתי שאני מגשימה את עצמי ואני יכולה להגיד בסיפוק שעשיתי דרך ארוכה ומוצלחת מהרגע שעזבתי את מרוקו, הגעתי לארץ ועד היום.

הזוית האישית

אגם: בנימה אישית, סיפור עלייתה של סבתי לארץ מעורר השראה ויחד עם זאת הכרותה של סבתי עם סבי הנפלא זכרונו לברכה, שהיה צבר דור שמיני בארץ, יליד תל תל אביב ולוחם בהגנה בקיבוץ בארי, ממוצא אשכנזי, הוא סיפורה של המדינה ושל משפחתי.

לזכרו של סבא – גדעון בן צבי, זיכרונו לברכה