מאגר סיפורי מורשת

שמי טליה, אני משתפת סיפור על ילדותה של סבתי במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, בה אני משתתפת השנה.

סבתא נולדה לשם שולמית אך כולם קוראים לה שולה. סבתא נולדה לזוג הורים ממוצא כורדי שעלו לארץ מגבול איראן בשנת 1951 כשהיו רווקים והתחתנו בארץ. להוריה, אפרים וגבריאלה, יש שלושה ילדים, סבתא היא הבכורה, אליעזר ודיין. היא באה ממשפחה דתייה, אביה אפרים היה חזן ושליח ציבור בבית הכנסת.

סבתא נולדה בארץ בעיר באר שבע, כבת בכורה. לסבתא יש, כאמור, שני אחים: אליעזר שהתחתן עם אריאלה ולהם חמישה ילדים ושני נכדים. דיין התחתן עם חנה ולהם שישה ילדים, חמישה מהם נשואים, אחת רווקה ויש להם גם שמונה נכדים. סבתא שולה היא אימא של אימא, היא נולדה בתאריך 9.9.1957, בדיוק כמו אימא שלי, וכיום סבתא שלי בת 65.

עד גיל שנתיים סבתא גדלה בבאר שבע, בגיל שנתיים הם היו היחידים מהמשפחה שעברו לגור בירושלים במושבה הגרמנית עד גיל שבע. בגיל שבע סבתא עברה דירה לרחוב אגריפס במרכז העיר ירושלים (קרוב לשוק מחנה יהודה). סבתא למדה בבית ספר יסודי "רוחמה", שם סבתא אהבה לשחק בגומי, חבל קפיצה, קלאס וחמש אבנים, סבתא הייתה תמיד מוקפת בחברות. לסבתא היו שני חברות שלמדו איתה בבית הספר היסודי וגרו לידיה והן חברות עד היום. אחת מהן היא מתוקה (זהו שמה) והשנייה היא טובה עמדי (אמו של עידן עמדי).

לאחר היסודי סבתא למדה בתיכון שהיה ביחד עם החטיבה ושמו "לפידות", בשנים של התיכון סבתא החליטה שהיא רוצה להיות מורה לספורט, אבל אביה סירב לחתום לה על הלימודים בווינגיט מאחר והוא מאוד שמר עליה ופחד שתהיה רחוקה מהבית. אציין שלאורך כל שנת הלימודים סבתא תמיד הייתה תלמידה מצטיינת. בשנת החטיבה והתיכון סבתא למדה כלכלת בית שזה בישול ואפייה, אחד מהמקצועות שסבתא הכי אהבה ואוהבת עד היום. מקצוע נוסף שהיא למדה היה מלאכה, שם למדה לתפור ולסרוג ועד היום היא משתמשת בידע הזה. אחת המורות שסבתא אהבה הייתה חיה גולדמן ז"ל, היא הייתה מורה נעימת הליכות שתמיד הייתה מכבדת את תלמידיה והייתה מדברת איתם בגובה העיניים, דבר שהביא לה הרבה כבוד מצד התלמידים. סבתא הייתה יוצאת לטיולים שנתיים רק בבית הספר היסודי, בתיכון סבתא לא יצאה לטיולים השנתיים משום שאבא שלה לא היה מאשר לה, הוא אהב אותה כל כך עד כדי כך שהוא היה שומר עליה שלא יקרה לה דבר. (הייתה תקופה של פיגועים והוא מאוד פחד עליה).

כשסיימה את התיכון היא התחילה לעבוד במשרד הפנים בג'נרלי, אביה היה עובד שם, היה לו מזנון בקומה האחרונה של הבניין (ועד היום מדברים על האוכל הטעים שידע להכין לעובדים שם). לאחר שסיימה את התיכון סבתא לא התגייסה לצבא מכיוון שהייתה דתיה וכשרצתה כמובן שאביה לא הסכים. לאחר תקופה קצרה היא הכניסה גם את חברתה טובה עמדי לעבוד איתה ושתיהן עברו לעבוד במשרד הפנים של הערבים במזרח ירושלים (הקשר שלה עם חברתה טובה היה כמו של אחיות תאומות שלא נפרדות אחת מהשניה).

סבתא שולה הייתה מחוברת מאוד לאימא שלה, אימא שלה עבדה קשה מאוד מחוץ לבית והרבה שעות. אמה עבדה בביקור חולים במחלקת פגיה, היא הייתה אחראית על החיטוי והניקיון של הפגיה והאינקובטרים. לאחר מספר רב של שנים היא עזבה את הפגיה ועברה למחלקת הסי.טי. סבתא הייתה יד ימינה ועזרה לה בהכל, כולל גידול האחים שלה. סבתא שולה הייתה מקלחת את אחיה, מאכילה, מלבישה, מביאה אותם מהגן ובתי הספר, הייתה מפעילה מכונות כביסה, מנקה, שוטפת ואפילו מבשלת. סבתא הייתה ילדת חלום שכל אימא הייתה רוצה, ולכן היא הייתה המועדפת על אימא שלה והקשר ביניהן היה מיוחד במינו.

בגיל 18 היא הכירה את סבא שלי במועדון שבו הייתה נוהגת לבלות. לאחר שנתיים החליטו להתחתן וכמה ימים לפני החתונה הכל בוטל (הם המשיכו לצאת עוד שלוש שנים ולאחר מכן החליטו להתחתן). בגיל 24 סבתא התחתנה עם סבא שלי, שלמה. סבא עבד בחנות של אבא שלו בשוק מחנה יהודה. סבא שלי נולד להורים ממצוא טורקי – עורפלי ולו תשעה אחים, הוא האמצעי ביותר. לסבתא וסבא שלי יש ארבעה ילדים: אימא שלי – סימה הבכורה, ניצן, גבריאלה והדס. כל הדודים שלי נשואים ברוך השם, ולהם ילדים, לסבא וסבתא שלי יש עשרה נכדים. אימא התחתנה עם דודו – אבא שלי, ולהם: טוהר ואותי, ניצן נשוי לשירן ולהם שלושה ילדים: ליאל, ראם ועתי. גבריאלה נשואה לאביב ולהם שלושה ילדים: אנאל, עדיאל ושילת. הדס נשואה לאלעד יש לה ילד אורהי ועוד ילדה בדרך. אימא היא קודם כל מנהלת חשבונות סוג 3, פדקוריסטית רפואית ורפלקסולוגית, ניצן הוא רבש"צ של קיבוץ אלמוג ומדביר, גבריאלה עובדת בהנהלת בתי משפט, הדס שוטרת ביחידת הסייבר.

סבתא עובדת עד היום במשרד הפנים בוואדי ג'ואז, במשך 47 שנים. את סבתא הכניס אביה לעבוד במשרד הפנים מגיל 18 ועד היום. סבתא אוהבת מאוד את עבודתה ומעולם לא פחדה לעבוד שם עם הערבים ועם הקהל הערבי. סבתא לא יוצאת לפנסיה משום שהיא מאוד אוהבת את החברים שלה שם ואת האווירה של הביחד ואת קבלת האחר כפי שהוא. סבתא תמיד לימדה את ילידה ונכדיה לקבל את האחר.

האירוע שבו חגגנו לאחרונה הוא לפני חמש שנים, החתונה של הדס, דודה שלי. זהו היה אחד האירועים הגדולים והמיוחדים שכולנו שמחנו בו יחד. בחתונה היה את הלהקה הכורדית "גוננים", היה שמח בטירוף, זה היה אירוע מיוחד מאוד שאנחנו זוכרים ותמיד נזכור.

כיום

סדר היום של סבתא הוא שגרתי מאוד: היא קמה מוקדם בבוקר, מתארגנת ליציאה לעבודה, כשחוזרת לבית אוכלת ארוחת צהרים, לאחר מכן היא תמיד מעסיקה את עצמה בבישול, אפיה וניקיון. אחד מהתחביבים הגדולים ביותר של סבתא זה מטבח, אפייה ובישול. סבתא שומרת על השגרה של היום שלה בצורה עקבית מאוד מאחר וחלומה הוא להישאר מאופסת ובריאה, מתפקדת, ולא תלותית באף אדם. לחלום שלה היא מכניסה גם את ילדיה ואת נכדיה שכולם יהיו בריאים ושלמים. סבתא שלי היא מיוחדת במינה היא אוהבת את נכדיה בצורה מטורפת. טוהר, שהוא האח הבכור שלי הנכד בכור והנין הבכור בן 16, אני בת 12, ליאל הבן של ניצן בן 11, ראם הבן של ניצן בן 10, אנאל הבת של גבי (קיצור של גבריאלה) בת 9, עדיאל הבן של גבי בן 8, עתי הבן של ניצן בן 5, אורהי הבן של הדס בן 3 ושילת הבת של גבי בת 3.

סבתא שלי היא אישה בריאה מאוד ברוך השם שמקפידה על תזונה נכונה ובריאה. סבתא עברה את תקופת הקורונה כשלא הייתה חולה, ברוך השם. בתקופה זאת דודה שלי הדס ילדה את בנה אורהי, הברית נערכה בבית של סבתא שלי ללא אורחים, היה סגר ראשון והוא היה מפחיד מכולם ואף אחד לא הגיע אליהם. יומיים לאחר הברית דודה שלי ובעלה חלו בקורונה (הם נדבקו בבית חולים) למשך חודשיים, זאת אומרת שהיה פידיון וגם הוא נעשה בבית של סבתא שלי ללא אורחים בגלל הקורונה. סבתא שלי תמיד טוענת שצריך להיות שמחים ומאושרים בחלקנו, להתפלל לבריאות כל הזמן ולבקש שיהיה רק טוב, אסור לשפוט ולבקר אף אחד כי אין לדעת מי האדם שעומד מולנו ולכן יש לקבל כל אחד באשר הוא ואנחנו צריכים להיות טובים לכולם. זוהי סבתא שלי ואני אוהבת אותה הכי בעולם כי אין מיוחדת ממנה.

הזוית האישית

טליה הנכדה המתעדת: היה לי כיף לדבר עם סבתא ולגלות על ילדותה דברים חדשים, איך בעבר היו חיים כילדים ואיך העבירו את זמנם ללא טכנולוגיה מפותחת כמו היום.