מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא ג'ולייט בוז'ו, נולדתי בתשעה באב בשנת 1939, במרקש שבמרוקו, להוריי מאיר ולאה זריאן.

בשכונה במרקש היינו משחקים קלאס, משחקי אבנים, גולות וקפיצה בחבל. בשבתות היינו הולכים לפיקניק ליד נהר הזיז עם סיבוני וקלרה (חברים של ההורים) והילדים שלהם: משה, חנה, איציק ודוד.

בתקופת בית הספר כל בוקר הייתי רוכבת באופניים כ-5 קילומטר כדי להגיע לבית הספר. היינו מגיעים בתלבושת אחידה בצבע תכלת לבית הספר. הייתי מחכה להפסקות כדי לפגוש את כל החברות ולשחק משחקים.

במלחמת העולם השנייה דאגנו מאוד, ולבסוף למזלנו הגרמנים לא הגיעו אלינו. כשהייתי בגיל 14, באחד הקומזיצים במרוקו הכרתי את בעלי ושם התחתנו. בשנת 1961 נולדה מרים במרוקו, בתי הבכורה. שנה אחריה נולדה בתי יעל, שתיהן נולדו במרוקו.

בשנת 1967 עלינו ממרוקו לארץ באונייה. היו עליה הרבה מאוד אנשים והצפיפות הייתה גדולה. גם  ההתרגשות והציפייה להגיע לישראל היו גדולות מאוד. מלחי האונייה היו אנטישמים, ולאורך השיט אמרו לנו הרבה מילות גנאי. חנניה, בעלי, כעס מאוד וזרק אותם מהאונייה. כך עלינו לישראל.

ורד שלומי ורון – ילדיי הצעירים, נולדו בישראל. בשנים הראשונות גרנו ברעננה, אני הייתי עקרת בית ובעלי עבד במוסך. אחרי כמה שנים עברנו לגור במושב חזון בגליל. היום יש לי חמישה ילדים, 22 נכדים ו- 24 נינים.

חפץ יקר ללבה של סבתא  

יער הנכד: החפץ שסבתא הציגה במסגרת התכנית, היקר ללבה, הוא פסל של סוס זהב העשוי מנחושת. הסוס בצבע חום צהבהב, בגובה של 30 ס"מ לערך. סבתא שלי אהבה מאוד סוסים, וסבא קנה אותו לסבתא שלי בשנת 1964  ליום הולדתה. הסוס  נמצא בבית משפחת בוז'ו במושב חזון. סבתא סיפרה: "הפסל של הסוס תמיד סיקרן אותי כבר מגיל קטן, רציתי לדעת מה זה הסוס הזה, זו הזדמנות בשבילי ללמוד על הסוס.".

פסל הסוס שסבא קנה לסבתא

הזוית האישית

יער הנכד המתעד: היה מאוד מעניין במסגרת התכנית, נהניתי מהמפגשים עם סבתא ולדעת קצת על העבר שהיה קשה יותר, לעבוד ולהתנהל עם מעברים ממקום למקום.