מאגר סיפורי מורשת

הסיפור נכתב במסגרת פרויקט חונכות פר"ח בגליל תחתון. הפרויקט בשיתוף פר"ח, מפעל הפיס, מרכז צעירים ואגף החינוך של מועצה אזורית הגליל התחתון. 

שמי רחל אהרון, אני בת 72. נולדתי בשנת 1951 בישראל בקיבוץ עין הנציב. כיום אני מתגוררת במושב כפר זיתים שבגליל התחתון. יש לי שבעה ילדים, 21 נכדים ונין אחד, ברוך ה' (כן ירבו).

התחתנתי בגיל 18 עם יוסף אהרון והקמנו את ביתנו במושב כפר זיתים. החלום שלי היה להקים את משפחתי ולתת להם לחיות בכבוד, ברוך ה' – החלום הצליח.

בית ההורים והילדות

לאבא שלי קוראים מרדכי ולאימא שלי יוכבד. אבא מרדכי היה צדיק שאהב לארח המון אנשים. זכור לי שראינו פעם חיילים בגשמים, הוא מיד קרא להם לבוא לאכול ולשתות תה חם. אבי גם היה גבאי בבית הכנסת.

למדתי בבית הספר במעלות. כשהייתי צעירה, גרתי במושב אלקוש. עבדתי לפני החתונה בג'רמאק, שם היה מקום קהילתי שמבשלים אוכל במטבח. בנוסף עבדתי במטעים וארזתי פירות במושב שתולה. אחרי שהתחתנתי עבדתי בחדר אוכל בכדורי. לאחר כמה שנים נולדו לנו עוד ילדים ולא הייתה לי אפשרות להמשיך לעבוד, לכן עזבתי. לאחר שהיו לי שישה ילדים, התחלתי לעבוד בבית ספר כדורי בניקיון. המשכתי לעבוד 13 שנה בכדורי בניקיון בבית ספר. בכדורי הייתי מתנדבת הרבה מעבר לשעות העבודה. הייתי מכינה ספינג'ים לכל בית הספר. היו 300 ילדים בבית הספר הייתי מכינה מעל 300 ספינג'ים. בפסח הייתי מכינה בצקים כמו מצות, היינו מכינים חובזה ועוד.

לאחר מכן עברתי לעבודה בניקיון בגבעת אבני עד לפנסיה. עם היציאה לפנסיה התחלתי לעבוד בניקיון בבית הכנסת במושב. השבוע בדיוק הפסקתי לעבוד שם. ביקשתי מספרי התורה סליחה שאני מפסיקה, אבל אין לי עוד כוח להמשיך לנקות.

כיום אני מעבירה את הזמן בפנסיה בעבודות הבית, צפייה בטלוויזיה, טיולים ועוד. אני אוהבת לבשל, לעשת בצקים ולטפל בנכדים כל זמן שאני יכולה.

חפץ מיוחד העובר במשפחה

החפץ שאני רוצה להציג ולדבר עליו הוא עגילים של אימא שלי, הם מזכרת ממנה.

אבא ואימא שלי היו אנשים מאוד פשוטים. גרנו באלקוש ללא חשמל. במקום לשבת לראות סרטים בערבים היינו יושבים יחד כל המשפחה. אבא היה מכין צנימים על גחלים ומספר לנו סיפורים על עיראק, על שלגים, על כך שהיו נודדים וכו'. לקחתי מההורים שלי את היופי בלהיות אנשים פשוטים, להעניק ולתת לאחר.

ביטויים מיוחדים של רחל

"מי שקורע בידיים שלו, יתפור בעור שלו" – המשמעת היא: אחד שעשה מעשה לא טוב, זה יהיה העוול שלו, ואחר כך הוא צריך לתקן את המעשה הלא טוב בידיים שלו, בעור שלו.

משפט נוסף המלווה את רחל בחייה הוא "אם אין אני לי מי לי".

הזוית האישית

החונך שקד: הייתהה לי זכות לשמוע את רחל. הסיפור שלה ריגש אותי מאוד. סיקרן אותי לשמוע סיפור חייה של רחל, התהליך היה מהנה עבורי ועבור החניך שלי.

החניך יהב: הסיפור עם רחל היה מעניין וכיפי. שמחתי לתעדה במאגר המורשת.