מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאנה אלישקוב, אני ילידת 5.8.1943, נולדתי בגרוזיה (גאורגיה) בעיר סוראמי. גדלתי בסוראמי, בה למדתי.

למדתי עד חטיבת הביניים, היה נהוג שעד גיל 18 הילדה כבר הייתה צריכה להתחתן, זה היה מנהג של העדה היהודית בגרוזיה. למדתי עד כיתה ח', בעלי אהרון למד גם כן עד כיתה ח'. אהבתי בילדותי לשחק במחבואים, תחרות ריצה, משחק בו יש שמונה מכסים ורק מתחת לאחד מהם יש טבעת, מי שמוציא את הטבעת מחליט ממי לקבל טובה.

סבתא בצעירותה

גרתי בסוראמי ובעלי לעתיד גר בעיר גורי, אחותי נטלה ז"ל גרה בעיר גורי ואני הייתי אצל אחותי נטלה. הוא ראה אותי כשהייתי אצל אחותי בביקור וכבר לא עזב אותי, אחר כך בא עם עם ההורים והאחים שלו אלינו לסוראמי לדבר עם ההורים שלי, והתארסנו, אחרי חצי שנה התחתנו, הייתי בת 20 כשהבת הבכורה שלי נולדה. אחרי שנה הבן שלי נולד. הילדים שלי גדלו, בתי הייתה בת 7 ובני היה בן 6 כשעלינו לארץ. בישראל נולדו לנו שלוש ילדות נוספות ובסך הכל נולדו חמישה ילדים. וכעת יש לנו 18 נכדים ונכדות וחמישה נינים.

עיסוק – מקצוע

אמרו בגרוזיה שמניקוריסטית זה מקצוע טוב, בזמן בו הגענו לישראל זכרתי שהציעו לי לעבוד במניקור. הלכתי ללמוד בגורי וקניתי ציוד בטביליסי (עיר הבירה של גרוזיה) כדי שאוכל לעבוד בישראל. למדתי להכין את החומרים עצמם שמהם מכינים את הלק לטיפול בציפורניים כדי שבישראל אוכל לעבוד במקצוע הזה. כשהגענו לישראל התחלתי לעסוק במקצוע הזה בעיר נצרת עילית (כיום נוף הגליל) אצל אדם פרטי. לאחר מכן העדפתי אחרי חצי שנה לעבוד במפעל עלית. אחרי שנה עבדתי במפעל "פרמה שרפ" שמייצר סכיני גילוח. לאחר מכן עבדתי במפעל "אתא", מפעל טקסטיל בו היו תופרים בגדים גם במכונה וכן עבדתי במפעל הזה גם בגיהוץ.

המשפחה

מזמינים אותי בשבתות לילדיי. אני הולכת לילדיי והם באים אליי בשבתות, בנוסף, אני אוהבת לטייל בעיר, בשוק, בחנויות ובכללי להיות באוויר הפתוח, יש גן פה ליד הבית ואני אוהבת להתאמן במכשירי ספורט בגן. גם בבית יש לי מתקן ומשקולות, אני עוסקת בספורט ואני אוהבת לטייל ולשבת בשמש.

כל המשפחה המרוחבת שלי גרה בעבר באותו עיר (נצרת עילית) והיינו כל הזמן מתארחים אחד אצל השני. לאחר מכן פתחנו עסק עצמאי משפחתי עם בעלי ז"ל, אני וילדיי והעסק התקיים כעשר שנים. לאחר מכן העסק נסגר וכל אחד הלך לעיסוקיו.

יציאה לגמלאות

בגיל 60 יצאתי לגמלאות, עזרתי לילדים בגידול הנכדים שלי, הייתי מטיילת עם הנכדים ומוציאה אותם מהגן. היה לנו עסק עדיין בגמלאות, עזרתי גם בעסק וגם בגידול הנכדים,

היום אני גרה בשכונת ותיקים בנתניה. אני מדי פעם צופה באקטואליה – חדשות, מבקרת את הילדים וגם בחגים, הנכדים אוהבים אותי מאוד ואני אוהבת לתת לכל הנכדים תשומת לב. אני נותנת לנכדים מתנות לימי הולדת בת מצווה/בר מצווה. ברוך השם, יש לי נחת מהילדים והנכדים. כיום אחד מנכדי הוא קצין בצה"ל, בן 20.

המסר שלי לדור הצעיר הוא שללמוד בבית הספר חשוב מאוד בשביל החיים שלהם והעתיד שלהם, ולשמור על הבריאות. לסיים בית ספר יסודי ותיכון. שהילדות והילדים ילכו לשרת בצבא ולאחר מכן ללכת ללמוד לימודים גבוהים. והכי חשוב – להיות אנשים טובים וישרים ולאהוב את המשפחה.

הזוית האישית

סבתא ליאנה: תיעוד הסיפור מחזיר אותי לילדות ועד היום מזכיר לי את תחנות חיי השונות. זה הדבר שנותן כוח ופרספקטיבה לחיים. זוהי תכנית מרגשת עבורי, שמזכירה לי את הרגעים השמחים והעצובים.

ירון הנכד המתעד: הבנתי את שרשרת הדורות במשפחתי מצד אבא, כעת יותר טוב מאשר בעבר. כמובן לקחתי טיפ חשוב לחיים מסבתא שלי היקרה, שאמשיך להצליח בכל וגם כמובן להיות אהוב ואוהב במשפחתי. התיעוד גרם לי להסתקרן יותר בסיפורי חיים של שרשרת הדורות שלי.