מאגר סיפורי מורשת

שמי אירנה דוידוב. גדלתי בדרבנט בברית המועצות ויש לי ארבעה אחים. למדתי בבית ספר יסודי ותיכון בעיר בה נולדתי. שיחקנו עם חברות וחברים בכדור בבובות, החיים היו נפלאים והמשפחה הייתה גדולה ואוהבת.

למדתי באוניברסיטה חינוך פדגוגי והייתי מורה לשפה רוסית וספרות. לארץ עליתי בשנת 1991. כשעליתי למדתי באולפן עברית ועבדתי בחברת סופר סל כמנהלת קופאיות.

אני אוהבת לשמוע מוזיקה, לראות סרטים, לסרוג, לבלות עם הנכדים וכל המשפחה. יצאתי לגמלאות בגיל 60 וחשבתי שהיה לי זמן חופשי, אבל אני עסוקה כל היום עם הבית, הנכדים, טיולים ובילוי בחיק המשפחה.

בתקופת הקורונה היינו בחוסר ודאות לגבי העתיד, מה יהיה ואיך נתפקד בסגר, במהלכו יושבים כל היום בבית. זה נתן לי זמן להשקיע יותר במשפחה, לקרוא יותר, לארגן את החיים מחדש. היה זמן של הפסקה פסק זמן מהחיים.

חשוב לי להעביר לנכד שלי את המסרים הבאים: חשוב ללמוד ולהשקיע לעתיד, לתרום למדינה שתהיה מדינה מצליחה ופורחת, להיות אדם טוב, חיובי וחזק, להקים משפחה, להביא ילדים, לתת להם חינוך טוב וחיים, לתת דוגמא חיובית לילדים, אחים וחברים ואחרון – בריאות לכל עם ישראל.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית התקיימה בבית הספר מקיף טשרניחובסקי בנתניה, תשפ"ג 2023, בהנחיית המורה המובילה לאה סבג.