מאגר סיפורי מורשת

אני אירית שחר, נולדתי ב-3 באוגוסט 1957 בתל אביב, לשני הוריי – שושנה ויוסף הינדי, ברחוב הרב קוק בתל אביב. יש לי שני אחים, אחות גדולה, אורנה תשובה, ואח קטן, שלום הינדי. גדלתי בתל אביב ולמדתי בתיכון עירוני א׳. הייתי ילדה מרדנית, מבריזנית (לפעמים) והייתי בשבט קהילה בצופים.

בשנת 1972 התחלתי ללמוד בעירוני א׳ – בתקופה הזו כשעדיין היה בכיתה לוח ירוק עם גיר. המגמה שלי הייתה מזרחנות (ערבית מוגברת). אחת החברות הטובות שלי, עדי, הפכה להיות מורה ללשון ורכזת שכבה בעירוני א׳ שנים ספורות אחרי שסיימנו בית ספר.

חלק מהזכרונות הכי טובים שלי היו מהתקופה שבה טיילתי באירופה במועדני הקלאב-מד, במשך כמה שנים טסתי ליוון, ספרד, איטליה וגם במועדוני קלאב-מד בישראל. הייתי טסה לחופשות של שבוע במהלכן הייתי מכירה אנשים מקומיים ומבלה איתם. חלק מהדברים שהיו בקלאב-מד היו הופעות, פעילויות ספורט, ובעיקר המון מסיבות. באחת השנים החברים שלי הפתיעו אותי בנסיעה לקלאב-מד באכזיב, מחופשים בפאות כדי שאני לא אזהה אותם. זו הייתה תקופה טובה עם המון הנאה.

אירית בטיילת בקלאב מד בספרד (1990)

אירית בקלאב מד באילת (1988)

בגיל 18 הכרתי את שלום אזולאי שהיה אז בן 22, הכרנו דרך חברים, יצאנו לכמה דייטים ואז ניתקנו קשר.

לאחר כמה חודשים חזרנו לקשר ונישאתי לו בגיל 19, לאחר פחות משנה של זוגיות. בשנת 1978, כאשר הייתי בת 20, ילדתי את בתי היחידה, אורטל. בשנת 1982, שלום התנדב למילואים.

אירית ביום חתונתה

שלום התגייס לשירות מילואים לאחר שראה את היחידה שלו מהצבא בטלוויזיה, במבצע שלום הגליל. במהלך השירות, הוא עלה על מטען צד עם הג׳יפ הצבאי, הג׳יפ התפוצץ ושלום נהרג, ואני, בגיל 25, הפכתי לאלמנה ונשארתי לטפל בילדתי לבד.

העיסוק המרכזי שלי במהלך חיי היה ייבוא וייצוא של יהלומים בבורסת היהלומים ברמת גן. התחלתי לעבוד שם בשנת 1986 עם חברתי הטובה נורית, ובסך הכל עבדתי שם 33 שנה. בתקופת הקורונה הוצאתי לחל״ת ופוטרתי, כיוון שסירבתי להגיע במהלך החל״ת לעבודה. ‏

בשנים 2003-2005 התנדבתי בעל״ם, בפרויקט 'הפוך על הפוך', שבו התנדבתי עם בני נוער שזקוקים לאוזן קשבת.

הפסקתי להתנדב לאחר שאבא שלי חלה בסרטן. במהלך החיים לקחתי קורסים שונים להעשרה, כגון פרחי באך, צרפתית, ספרדית, מדעי המוח ועוד. כיום אני בת 65, עדיין מתגוררת בתל אביב, מאושרת ומסופקת בחיי. יש לי משפחה נפלאה, חברות טובות ואני נהנית מהחיים.

הזוית האישית

טאי: סבתא שלי גרה מאוד קרוב, אז אני נמצא אצלה על בסיס כמעט יום יומי. יש לנו קשר מאוד חזק וקרוב ואני זוכר כבר מגיל מאוד צעיר שסבתא שלי הייתה האדם שהכי אהבתי והתחברתי אליו מאז ומתמיד. הרבה דברים שנכנסו לטקסט הסיפור היו דברים שמעולם לא שמעתי עליהם, וגם אלבומי התמונות שלה שעברתי עליהם – גיליתי הרבה דברים חדשים עליה ששמחתי לשמוע עליהם (וכנראה שלא הייתי שומע לולא תכנית הקשר הרב דורי) – בעיקר שסבתא שלי הייתה אייקון אופנה בשנות השמונים.