מאגר סיפורי מורשת

שמי דידי אברהם. אני קרוי אברהם על שם סבא שלי ודידי הוא כינוי שאחי נתן לי. שם משפחתי הוא מסילתי, על העיר ממנה באה המשפחה של אבא שלי, הם הגיעו מלוב. אין שם משפחה קודם.

נולדתי במושב שדה עוזיהו שנמצא ליד העיר אשדוד. תאריך הלידה שלי הוא 18.11.1955. אני הוא הילד השלישי מתוך ארבעת האחים, לא קיבלתי יחס שונה מכולם.

ילדות

גדלתי במושב בדרום הארץ. הסיפור הזכור לי ביותר מילדותי הוא שכל פעם שאמי רצתה להעיר לנו בכעס על משהו שעשיתי, הייתי בורח לעליית הגג, לשם היא לא הצליחה להגיע ולא הייתה מוצאת אותי.. אני זוכר גם שהיינו תחת מתקפות בישוב מהפדאיון.

התחביבים של אז הם לא כמו היום. לרוב התחביבים שלי בילדותי היו בשדה: לקטוף ירקות ושאר עבודה בשדה. כל המנהגים שלי היו בעיקר בתחום הדתי. היינו דתיים ושומרי מסורת. לא זכורים לי שירי ילדות מיוחדים. רוב השירים היו שירי תפילות. גם היום אני נוהג לשמור על המסורת, מקדש כל יום שישי והולך לתפילות בבית הכנסת כשאני יכול.

היינו משחקים לרוב עם חברים כדורגל, חמש אבנים, שלושה מקלות. וכמובן לא היו טלפונים כמו היום, מה ששינה את כל מנהגי המפגשים שלנו וקביעת הפגישות.

לא הייתי בכלל בגן, ישר עליתי לכיתה א', מאחר ועברנו דירה מהמושב ישירות לעיר רמת גן לשכונה שנקראת רמת עמידר. בית הספר היסודי שלי נקרא ישורון ולאחר זמן מסוים הוא הפך להיות בית ספר שלום. הוא היה בית ספר דתי, כמובן. הזיכרונות שהיו מבית הספר הם שהייתי ילד מאוד מאד ביישן ושקט.

בית הספר תיכון בו למדתי התמחה במקצוע מכונאות רכב. מאוד מאד לא אהבתי את המקצוע הזה, הייתי שם רק בגלל שאחד הדודים שלי דחף אותי לשם ללא שיתוף שלי אם אני מעוניין בכלל ללמוד שם. הזיכרונות מבית הספר הם גם שלא אהבתי ללמוד במיוחד השתדלתי להיות ילד טוב שעושה את כל השיעורים והמטלות שנתנו לנו.

בגרות

היום השמח שלי הוא היום שבו התגייסתי לצבא והפכתי לחייל בצבא ההגנה לישראל. היום העצוב הוא שלא השתתפתי באף מלחמה של הצבא. התגייסתי שבוע לאחר מלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון במקרה הייתי בחוץ לארץ. שירתי במשך שלוש שנים בצבא בחיל התותחנים כקשר גדודי. המלחמה שהשפיעה עלי ביותר היא מלחמת ששת הימים שחלה כשהייתי ילד, ואבא שלי היה בצבא. אימא שלי לקחה את כל הילדים לדודה שלי בחולון ושם היינו כל משך המלחמה.

מקום העבודה הראשון שלי היה במוטורולה ישראל. המקצוע שלי נרכש תוך כדי עבודה כאן בארץ. בחרתי לעבוד במוטורולה כי אז היא הייתה נחשבת למקום עבודה מעולה עם תנאים מעולים. מאוד נהניתי לעבוד שם. במוטורולה עבדתי שש שנים עד שביקשתי לעזוב והייתי לאיש מכירות בתחום האופנה. בתחום האופנה ממש פרחתי והפכתי מבחור ביישן לאיש מכירות מוצלח מאד. לאחר שמונה שנים, מוטורולה הצליחה להחזיר אותי שוב אליה אבל הפעם בתור קבלן (עובד חיצוני). משם פרחתי עם המון עשייה עד להמצאת החיוג המקוצר "כוכבית". העיסוק הראשי שלי כרגע הוא ניהול חברה שבבעלותי (מרכז הכוכביות הארצי). השכלתי היא מקצועית עם הרבה הכשרה של קורסים בהמשך החיים. הייתי מוכן ללמוד כל דבר שיביא לי סיפוק עם דיאלוג עם אנשים. אירוע מיוחד מחיי המקצועיים היה ההופעה שלי על עיתון כלכלה של ידיעות אחרונות עם צילום שלי בחזית וגם באמצע המוסף.

לקריאת כתבה על דידי מסילתי בעיתון דה-מרקר לחצו על הקישור

יציאה לחו"ל

הייתי בהרבה מדינות בעולם. למשל ברצלונה, ששם הייתי כמעט בכל שנה עקב תערוכה שבה העסק שלנו משתתף. התחביבים שלי הם בעיקר טניס וספורט, כדורגל בעולם וגם קצת בארץ, ולטייל הרבה ברגל. הפעילות האתגרית שלי היא לקחת ילדים חולים לטיולי שטח בכמה עמותות שאני משתתף בהן כמו זיכרון מנחם וגיבורים קטנים.

הקמת משפחה

הכרתי את אישתי במונית כשחזרתי מהצפון. התחתנתי בשנת 1980, הייתי בן 24 והחתונה הייתה ברמת גן . מיד לאחר שנה התחילו להיוולד לנו ארבעה ילדים. כל ילדי גרים בישראל נכון להיום. מהילדים נולדו לי ארבע נכדות ואני מצפה לעוד ועוד. הביקור שלי את הילדים והנכדות הם ככל המתאפשר לי – לפחות פעם בשבוע. יש לנו במשפחה הרבה מנהגים, בעיקר בחגים. למשל, כל פסח היינו חוגגים במדינה אחרת ואת סדר פסח היינו עושים עם חב"ד שבמקום.

עדיין לא יצאתי לגמלאות ואני עדין עובד ומנהל את החברה שבבעלותי.

מסר לדור הצעיר: החשיבות בחיים היא להיות בסדר ולעשות את המוטל עליך ללא מחשבה על התגמול, כי מנהלים יודעים להעריך עבודה טובה ומקצועית.

הזוית האישית

סבא דידי: נהניתי להשתתף בתכנית, אני מקווה שהיה מעניין לקרוא על העבר שלי.

סבא דידי וסתיו הנכדה