מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי, משה גולדשטיין נולד ברומניה בעיר גורה הומרה שבמחוז בוקובינה רומניה בינואר 1947, לזוג הורים ניצולי שואה. לסבא יש שתי אחיות ששמותיהם  חנה וציפורה.

בגיל שלוש סבא עלה עם הוריו לארץ ישראל, והמשפחה השתכנה בחלסה -בקריית שמונה.  לאחר שלושה חודשים הוא עבר לגור בשכונת פחונים בעפולה במעברת פחונים, ואפילו זכור לו מספר הפחון  "44" .

כשסבא היה בן שש, הוא עבר לשכונה של בתים חד קומתיים קטנים וצנועים. סמוך להם היו חלקות אדמה ענקיות שבה הם גידלו סומסום, תירס ודורה.  בשכונה היו עולים מכל העדות: מרוקאים, תימנים, מיצרים, טוניסאים, ורומנים.  אביו דוד היה עגלון.

סבא למד בבית ספר דתי ששמו "אוהל מאיר". הוא מאוד אהב חקלאות וטבע בבית הספר. בזמנו הפנוי אסף סבא צפרדעים מהנחל, ומסר אותם לבדיקות בבית החולים, וקיבל עבורם כסף. לבית הספר היתה חלקת אדמה גדולה, ובה גידלו ירקות עבור המטבח של בית הספר. סבא אהב לשחק כדורגל עם חבריו, ואף שיחק בקבוצה "הפועל עפולה" סבא כונה בשם: "בייגלה" בגלל שהוא היה קטן וצנום. בגיל שש עשרה סבא נכנס לחוג קליעה, השתתף בתחרות ארצית, זכה במקום הראשון וקיבל מדליה זהב.

בשנת 1965 סבא משה התגייס לצבא וב -1967 פרצה "מלחמת ששת הימים". סבא השתתף בלחימה מול הקו הסורי באזור רמת הגולן, תפקידו של סבא היה להיות, מכונאי רכב וטנקים.

לאחר שחרורו של סבא ב 1967 התחיל לעבוד בתעשיות רכב בנוף הגליל. תוך כדי העבודה  סבא הוציא רישיון לאוטובוס ובתחילת 1968 הצטרף לחברת "אגד" כנהג בסניף עפולה.

ב-1972 סבא התחתן עם בת נצרת עילית, ששמה יהודית נמש שהיתה מאמנת סייף, אותה הכיר באוטובוס. נולדו להם שלושה ילדים זיו, מיה ולילך. בסוף 1972 נולד זיו בנו של משה(הבכור)שהוא אבא שלי.

בסוף 1973 פרצה "מלחמת יום כיפור", בזמן המלחמה נולדה מיה אחותו של זיו (על שם מלחמת יום הכיפורים) סבא משה  גויס לצבא, ולחם ב"רמת הגולן". במהלך המלחמה נפלו תשעה מחבריו של משה.

עם השנים סבא למד הוראת דרך, והפך להיות מורה דרך בארץ ישראל. את אהבתו לטבע וטיולים הנחיל לילדיו, ובניהם אבא שלי, שגם הוא מורה דרך ומדריך טיולים בארץ ישראל. סבא המשיך בהתנדבות ותרומה לחברה, הוא היה במשטרת התנועה הארצית, כשוטר מתנדב לכל דבר.

גלגולו של חפץ

סבתא דוצ'ה, אמא של סבי, חזרה לבית הוריה לאחר מלחמת העולם השנייה. כשהגיעה לביתה היא גלתה שהבית נהרס לגמרי, היא עלתה לעליית הגג, והחפץ היחידי שנשאר שלם, היה כוס יין שעליו כתוב "פסח" בעברית. סבא קיבל בירושה מאמו, את הכוס הזאת. הוא הגיע איתה מהגלות, לארץ ישראל, כפריט יחיד, והפריט הזה עבר בירושה לאבא שלי. פריט זה נמצא בביתנו למזכרת מסבתא של אבא שלי.

סבא שלי למד מהחיים שאפשר לחיות בצניעות, בלי הרבה כסף, אבל עם הרבה תרומה לחברה, אהבת הארץ והקמת משפחה לתפארת מדינת ישראל.

בשנת 2002 סבא פרש לגמלאות "מאגד" והמשיך להדריך טיולים כגמלאי. כיום הוא סבא לתשעה נכדים וחי בנוף הגליל.

הזווית האישית

הראל משתף: העבודה הזאת היתה מדהימה עבורי, למדתי דברים רבים על מדינת ישראל, על סבא שלי ועל החוויות שלו. הרבה דברים קרו בעברו ולא הייתי מודע אליהם. למדתי שסבא אף פעם לא ויתר על כל מה שהוא רוצה, אם זה חברה או להקים מדינה וקבלתי את המסר ממנו "לא משנה מה, אל תוותר". למדתי איך הייתה התקופה פעם בזמן הקמת מדינה, מה היו הקשיים ומה היו היתרונות. אני רוצה לאחל לסבא שלי שהיה בריא עד 120 והכי חשוב שהיה מאושר. תודה לך סבא על ההזדמנות לשמוע חוויות של מישהו אחר. תודה על הכל, וגם לכם שקראתם את סיפורו של ילד בזמן הקמת מדינת ישראל.