מאגר סיפורי מורשת

סבתי אלישבע נולדה בתל אביב שבישראל להוריה: טניה ויואל דזיוטא שעלו מאוקראינה. היא גדלה בכרם התימנים ובגיל 3 עברה למעונות עובדים. למדה בבית הספר תל נורדוי את כיתות א' -ח' ובתיכון חדש את הכיתות ט' – י"ב.

סבתא אהבה משחקי חוץ כגון: חמור גדול וקלף. סבתא מספרת, שבתקופת מלחמת העולם השנייה, הילדים היו משחקים בכיסאות: מעמידים פנים שיש אזעקה ומתחבאים מתחת לכיסאות.

סבתא מאוד אהבה להיות בתנועת הנוער המאוחדת, אליה הלכו שלוש פעמים בשבוע: בשלישי, שישי ושבת. עד כ"ט בנובמבר 1947, יום הכרזת המדינה, היו מדביקים כרוזים של ההגנה על הבתים. כשהייתה בכיתה ט' לא למדו ובמקום – חפרו חפירות בגבול תל אביב – יפו על מנת לסייע לאנשי ההגנה.

אלישבע אהבה לקרוא ולנגן על פסנתר. היא אהבה מוזיקה קלאסית ושירים עבריים. היא שירתה בחיל האוויר בבית ספר לטיסה ונהנתה מאוד מהשירות. היא התחילה תואר ראשון בירושלים והפסיקה אותו על מנת לחזור לתל אביב כדי לעבוד על מנת לפרנס את משפחתה לאחר שאבא שלה נפטר. לאחר מכן, עשתה תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה באמריקה. בהמשך, עבדה כמורה בכיתות ז' – ח' ולימדה לשון ומתמטיקה, רוב השנים עבדה במכללת בית ברל.

סבתא פגשה את בן זוגה דרך חברים משותפים שהפגישו אותם בחג הפסח כאשר הייתה בת 18. הם התחתנו לאחר שלוש שנים יחד. נולדו להם שלושה ילדים, 12 נכדים ושישה נינים.

כיום היא גרה בתל אביב, קרוב למשפחה. היא אוהבת להיפגש עם חברים, לצאת לקונצרטים והכי חשוב: להיפגש עם המשפחה.

המסר שלה לדור הצעיר הוא: שימשיך את כל מה שהדור שלה עבד למענו ושיהיו מאושרים!

הזוית האישית

גל הנכדה המתעדת: למדתי הרבה מאוד על סבתא שלי ועל חייה. היה מעניין לשמוע איך תל אביב הייתה פעם ולהביו אילו הבדלים יש בין לגדול היום בתל אביב לעומת לגדול בתל אביב שרק הוקמה. בחרתי לתעד דווקא את סבתא שלי כיוון שאני מכירה אותה כיום, אך לא הכרתי אותה כשהייתה צעירה ועניין אותי לשמוע כיצד הייתה שהייתה צעירה ולשתף את סיפור החיים המעניין שלה.