מאגר סיפורי מורשת

שמי מרים זעפרני, לפני שנישאתי שם משפחתי היה אגאי. נולדתי בבית החולים "שערי צדק" בירושלים בתאריך 25.8.1948, ארבעה חודשים לאחר הקמת המדינה.

שני הוריי ילידי הארץ, אמי נולדה וגדלה בתל אביב, לאחר נישואיה עברה להתגורר בירושלים. אבי נולד וגדל בירושלים. אני דור שני בארץ, סבי וסבתי משני הצדדים עלו לארץ מפרס. שמי מרים הוא על שמה של סבתי מצד אבי. במשפחתי היה נהוג לקרוא על שם הסבים והסבתות. אני ילדה שניה מתוך שישה ילדים – שלושה בנים ושלוש בנות.

ילדותי

התגוררתי בירושלים, ברחוב אילת בנחלת ציון, רחוב הנמצא בקרבת שוק מחנה יהודה ונחלאות. גם בתקופת הילדות שלי השוק היה קיים ונהגנו לערוך שם את הקניות לבית.

בית הספר היסודי בו למדתי נקרא אוולינה דה רוטשילד, הוא קיים עד היום אך שינה את פניו והפך לבית ספר תיכון, נמצא ברחוב אוסישקין בירושלים (בית הספר היה דתי לבנות בלבד ונדרשנו להגיע אליו בתלבושת אחידה – חולצה בצבע תכלת וחצאית פליסה שאורכה עד אחרי הברך בצבע כחול כהה). נאלצנו ללכת לבית הספר ברגל באופן עצמאי ללא ליווי הורים, אני נהגתי ללכת ולחזור עם חברותי מהשכונה. יום הלימודים הסתיים בצהרים, לאחר שהגעתי לביתי נהגתי להכין שיעורי בית, לאכול ארוחת צהרים, ולשחק בשכונה עם חברותי (קלאס, חמש אבנים, שבע אבנים, חבל, מחבואים, תופסת ועוד).

היו לי שתי חברות טובות שהקשר בינינו התפתח בשכונה ונשארנו חברות טובות עד שהתחתנו. בשנות הנערות שלי הייתי בתנועת הנוער "בני עקיבא" למשך תקופה קצרה. הייתי קשורה מאוד לאבי שהיה אדם מיוחד, רגיש וטוב לב. הוא נפטר צעיר כשהיה בן 57.

בתקופת ילדותי (עד מלחמת ששת הימים בשנת 1967) ירושלים הייתה מחולקת לשניים, החלק המזרחי בשליטת הירדנים והחלק המערבי בשליטתנו. אני זוכרת שיכולנו להגיע עד מעבר מנדלבאום, שם עמדו חיילים ירדנים ומהצד השני חיילים ישראלים. במהלך המלחמה נמנענו מלצאת מהבית, שמענו מטוסים. לאחר שחרורה של ירושלים הלכתי עם חברותי פעם ראשונה לכותל (הייתי בת 19).

לא שירתי בצבא כי במשפחתי לא היה נהוג שבנות משרתות בצבא.

היכרות ונישואים

אני וסבא איציק הכרנו דרך חברה משותפת, אני הכרתי אותה בעקבות כך שעבדנו יחד וסבא איציק הכיר אותה מכיוון שהייתה אחות של גיסו. המפגש הראשון התקיים בבית אחותו של סבא. לאחר המפגש הראשון המשכנו להיפגש ובשנת 1975, לאחר שנת היכרות, נישאנו. שנה לאחר נישואינו נולדה בתנו הבכורה, בתי, אחריה נולדו אבי ז"ל, שרית ומוטי.

מאלבום התמונות

יש לי שבעה נכדים – שתי נכדות וחמישה נכדים. הגדולה בת 16.5 והקטן בן שנתיים, בקרוב צפוי להיוולד נכד נוסף. אני אוהבת שבאים אלי גם בשבתות וגם בחגים – אני נהנית לבשל מאכלים שהילדים והנכדים אוהבים ולאפות עוגות ועוגיות. הרגעים הכי מהנים מבחינתי הם הרגעים בהם מגיעים אלי.

הזוית האישית

נעה המתעדת: מאוד נהניתי והתעניינתי במהלך עבודת התיעוד, ראיתי שישנם המון דברים גם שונים וגם דומים בין העבר לבין ההווה והיה מרתק לשמוע את מרים מספרת על העבר.