מאגר סיפורי מורשת

סבתא אוולין נולדה במרוקו בשנות ה60, היא הייתה רק בת חמש כשעלתה עם כל המשפחה לארץ, עשרה ילדים וההורים.

בהמשך גם המשפחה המורחבת עלתה לארץ.

למרות שבאותה תקופה היחסים בין היהודים לערבים לא היו טובים במרוקו, היא דווקא זוכרת שבילדותה היו יחסים טובים עם השכנים, והיו לה גם חברים יהודים וגם מוסלמים. הם חגגו את החגים שלהם בפומבי ולא פחדו מהערבים, למרות הרוב הערבי. הם תמיד רצו לעלות לארץ כי רצו לעלות  לארץ הקודש, הם שמעו מקרובים וחברים שעלו כבר, על הארץ וזה דרבן אותם לעלייה. הם עלו ברגל לארץ מפני שבאותה תקופה היו עיכובים עם אוניות המעפילים וזה היה בניגוד לחוק. עלייה כזו היתה כרוכה בסכנת נפשות. המסע ברגל, בעיקר כשאימא שלה הייתה בהריון, היה קשה מאוד. הם הלכו ממרוקו למצרים ברגל, והיה קושי לילדים הקטנים וגם לאמא  שהייתה בהריון מתקדם. כשהגיעו למצרים, המסע כבר נהיה יותר קל. שם  הם עלו על אוניה, שלקחה אותם לארץ, ועגנו בתל אביב. מיד אחרי ההגעה לארץ, הם התיישבו בפתח תקווה. הם ידעו לדבר עברית אך לא לקרוא ולכתוב.

סבתא למדה בבית הספר של עליית הנוער שנקרא היום "אמי"ת פתח תקווה", היא למדה שם לפני חמישים שנה, וגם אני  למדתי בו. סבתא אומרת שזו ממש סגירת מעגל משפחתית. בבית ספר רצו לשנות את שמה  לחוה, מיד עם הגעתה, מאחר והשמות הערבים שאיתם הגיעו לא היו מקובלים, והמורים רצו שהיא תהיה ישראלית – צברית, אך היא לא הסכימה,  ונשארה עם שמה המקורי – אוולין.

בגיל שבע עשרה סבתא התחילה לעבוד ב"בית רבקה", בית חולים גריאטרי בפתח תקווה, ובמקביל למדה להיות אחות מוסמכת. אחרי "בית רבקה" היא עבדה בבית חולים בלינסון, ובסיומם של לימודי הסיעוד, התחילה לעבוד בבית חולים "שניידר", שהוקם באותה עת. משם עברה לבית חולים גהה שהוא מרכז לבריאות הנפש, שם עבדה למעלה מארבעים  שנה עד שיצאה לפנסיה.

מדי שנה מתכנסת כל המשפחה המורחבת בבית של סבתא, שם  חוגגים את המימונה, שרים שירים, אוכלים מופלטות, לובשים בגדים מסורתיים, ושותים עראק. זו מסורת משפחתית.

ציטוטים אופייניים לסבתא אוולין:

"אתה הכי יפה, ומי שיגיד לך אחרת מקנא" – הכוונה לפתח לצאצאים דימוי וערך עצמי גבוה, תחושת מסוגלות ואמונה בעצמנו. "תשקיע בלימודים, כי זה המפתח להצלחה בחיים"– סבתא דחפה את כל ילדיה ודוחפת את הנכדים ללמוד כדי שעתידנו יהיה טוב יותר.

הזווית האישית

ישראל: הרגשתי שהעבודה הזאת היא חלק מאוד חשוב בחיים שלי, להתחבר למשפחה ולשורשים, לחזור קצת אחורה לעבר. חששתי שסבתא אוולין לא תספר לי הכול על עברה, בגלל שאולי תפחד שאני אשמע דברים לא טובים. הרגשתי שנפלה בחלקי זכות שאני גדל במשפחה מרוקאית, בעיקר בגלל המסורת והאוכל. ולמדתי שצריך לדבר עם בנאדם כדי לשמוע על הדברים החשובים לו, ולדעת את כל האמת על חייו.