מאגר סיפורי מורשת

שמי אופק קייזר, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי אשר במסגרתה אני משתפת את הסיפור המשפחתי של סבתי איילת רביע.

סבתי, איילת רביע נולדה בתאריך 10.12.1949, י"ט בכסלו התש"י. היא נולדה בפרס, בעיר טהרן שהיא עיר הבירה של פרס. לסבתי שלושה אחים נוספים והיא הבת היחידה במשפחה. את ילדותה העבירה בטהרן שהיא עיר גדולה הממוקמת לרגלי רכס הרי אלבורז.

ביתם היה בנוי מאבן, המקלחת והשירותים היו בחצר של הבית המשותף אשר אותם חלקן עם השכנים האחרים. בביתם היו ארבעה חדרים, להוריה היה חדר בנפרד, אחיה הבנים ישנו באותו החדר ולסבתי היה חדר נפרד משלה. בחצר ביתם היו להם עצי פרי שהם היו קוטפים ואוכלים אותם.

לסבתי יש זכרונות ילדות מהשכונה בה היא גרה. היא זוכרת שאחרי בית הספר ילדי השכונה היו מתאספים ומשחקים בחצרות הבתים עם גוגויים, חמש אבנים ובחבל קפיצה. המפגשים החברתיים היו תמיד באויר הפתוח ולא כמו הילדים והנוער של היום שמתקשרים במשחקי מחשב וטלפונים. לסבתי היו חמש חברות טובות מאד אך יחד עם זאת כולם היו חברים של כולם. מכוון שסבתי עלתה בגיל צעיר לארץ ישראל, הקשר עם חברותיה הטובות נותק.

בילדותה סבתי עזרה מאוד למשפחתה, היא היתה עוזרת להם עם הקניות, ניקיון הבית והבישולים. סבתי איילת אהבה מאוד ללמוד. היא אהבה במיוחד את שיעורי מתמטיקה וטבע. סבתי מספרת שבבית הספר שבו היא למדה היו לוחות גיר, וזאת בשונה ממה שיש היום, יש לוחות מחיקים ובנוסף לא היו מקרנים. את ימי ההולדת של ילדי הכתה וילדי השכונה הם היו חוגגים בבתים של החברים ועושים מסיבות הפתעה. הם היו מביאים גם כיבוד וחוגגים כל פעם בבית של חבר אחר. בילדותה סבתי אהבה לקבל כמתנת יום הולדת תמונות שלה ושל חברותיה, היא פחות אהבה לקבל משחקים ובגדים חדשים.

שם נעוריה של סבתי לפני הנישואין היה סמידי. סבתי איילת עלתה לארץ ישראל מפרס כשהיתה בת 19 היא עלתה מפרס לארץ ישראל עם משפחתה הישר לעיר פתח תקווה. כחודש מזמן עלייתם ארצה, סבתי התחילה ללמוד באולפן לעולים חדשים. באולפן היא למדה את השפה העברית ובנוסף קרוא וכתוב. לאחר שסבתי סיימה את לימודיה באולפן היא התחילה לחפש עבודה. לסבתי לא היה פשוט למצוא עבודה מכוון שהיא היתה עולה חדשה. היתה לה בעיית שפה, היה לה מבטא והמנטליות היתה שונה מהמנטליות הנהוגה במקום הולדתה. לאחר מספר חודשים היא מצאה עבודה ככוח עזר בבית החולים "בלינסון". ההתאקלמות בעבודה היתה לא פשוטה עבורה. השפה הקשתה עליה מאד והיא עשתה את כל המאמצים ונלחמה כדי להתגבר על מכשול השפה. בערבים, כשהיתה חוזרת מהעבודה היתה קוראת ספרים כדי להעשיר את השפה וזה אכן עזר לה רבות.

חברי משפחה משותפים, שמכירים גם את צד המשפחה של סבא שלי וגם את צד המשפחה של סבתא שלי ידעו מראש שכדאי להכיר בין סבתא ולבין סבא ושתהיה בינהם התאמה מושלמת. לאחר שנה וחצי של הכרות, סבא וסבתא שלי החליטו להתחתן. הם התחתנו בשנת 1971 באולמי השרון בכפר סבא. בזמנו, אולמי השרון נחשב לאולם הטוב ביותר באזור השרון. לאירוע הוזמנו 400 אנשים שבינהם היו בני משפחה וחברים קרובים. שמלת הכלה שסבתא שלי שכרה היתה שייכת למלכת היופי של ישראל (אתי אורגד), זו היתה שמלה מיוחדת מאד שהרבה כלות רצו לקנות אותה וסבתא שלי היא אחת שזכתה בה.

לאחר שסבא וסבתה שלי התחתנו, סבתא שלי עברה לכפר סבא, לבית שהם קנו בשכונת ותיקים. עד היום הם גרים באותו המקום. בצעירותם, עוד לפני שנולדו להם ילדים הם מאד אהבו לצאת לטייל בחיק הטבע. בימי שבת בבוקר הם היו מתעוררים בבוקר ואורזים סלסלת פיקניק עם ארוחה, פירות ושתייה ובכל פעם היו יוצאים לפיקניק במקום אחר בטבע. המקומות האהובים ביותר על סבתי היו היערות והשדות עם הפריחה.

לסבא וסבתא שלי נולדו ארבעה ילדים בבית זה. לאחר שנה וחצי של נישואין, נולדה הילדה הראשונה, דודתי מירב. כשדודתי היתה בת עשרה חודשים, פרצה מלחמת יום הכיפורים וסבא שלי נקרא להילחם. בתקופה זו סבתא שלי היתה לבד עם תינוקת בת עשרה חודשים. היא היתה צריכה לטפל בדודתי הקטנה ובמקביל דאגה מאד לשלומו של סבא שלי מכוון שלא היו פלאפונים והיה קשה ליצור קשר. הילדה השניה שנולד לסבא וסבתא שלי היתה אימא שלי מיטל. הילד השלישי שנולד הוא דוד שלי אורון. והילדה הרביעית והאחרונה היתה דודה שלי אורטל.

לאחר מספר שנות עבודה בבית חולים בלינסון, סבתי החליטה לעזוב את מקום עבודתה ועברה לעבוד בגני ילדים. לאחר כעשר שנים של עבודה בגני ילדים סבתא שלי עזבה את הגן בו עבדה ופתחה משפחתון בביתה. במשפחתון היו בין 2 עד 4 ילדים בגילאי ארבע חודשים ועד גיל שנה וחצי. לפני כשש שנים, סבתא שלי סגרה את המשפחתון לאחר הרבה שנים, כיום היא עובדת מידי בוקר בגן ילדים עד לשעות הצהריים. פעמיים בשבוע, בשעות הצהריים כשהיא מסיימת לעבוד, היא אוספת את הנכדים הקטנים מהגנים ומבתי הספר ומבשלת להם ארוחת צהריים.

אחד הערכים החשובים עליו התחנכה סבתי בביתה היה כיבוד אב ואם וליכוד המשפחה. ערכים אלה חשובים מאד לסבתא שלי והיא מיישמת ערכים אלה גם כיום ולכן היא דואגת שכל המשפחה תתאסף בימי שישי לארוחות משפחתיות וגם לחגוג את כל חגי ישראל ביחד. בנוסף היא דואגת לחגוג ימי הולדת לכל ילדיה, לכל נכדיה ולכל חתניה וכלותיה. היא תמיד תחפש סיבה למפגשים משפחתיים.

בחגיגת יום ההולדת של סבתי, כל המשפחה נסעה ביחד לבית מלון.

הזוית האישית

אופק: בעקבות השתתפותי בתוכנית, למדתי רבות על עברה של סבתי, על הפשטות בה היא גדלה בשונה מהדור של היום ועל הערכים החשובים עליהם התחנכה. אני מאחלת לסבתי מעומק ליבי, בריאות איתנה ואריכות ימים. אני מבטיחה לאמץ חלק מהערכים שעליהם התחנכת ואעשה כמיטב יכולתי להעביר ערכים אלה לדורות הבאים במשפחתי.