מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי רחל (גליק) בניסטי. אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, עם נכדתי, יולי חנה, בת 12.

נולדתי בנובמבר 1953, בחדרה, היות והורי גרו אז בקיבוץ כפר גליקסון.

אימא שלי, חנה, שיולי נקראת על שמה, נולדה בכפר קטן בצפון מזרח הונגריה. היא הייתה בת בכורה להוריה והיו לה ארבע אחיות, הקטנות, תאומות בנות שש. באפריל 1944 נכנסו הגרמנים להונגריה, אמי ומשפחתה נשלחו לאושוויץ ומשם רק היא חזרה, ובעצם נשארה לבד בעולם, בת 16 בלבד.

אימא חנה שעל שמה נקראת יולי (חנה)

אבי, יוסף, ניצול שואה גם הוא, גר בכפר סמוך. גם הוא חזר אחרי המלחמה הביתה, עם אביו, אחיו ואחותו. אבי היה הילד האמצעי בין תשעה, אמו וששת אחיו לא שרדו את התופת.

לאמי היה דוד שגר בכפר של אבי, והיא הלכה אליו כשנוכחה לדעת שהיא לבד. שם פגש בה אבי והם החליטו לעזוב את הונגריה ולעלות לארץ: "לא עוד לחיות בין גויים". הם הצטרפו לנוער הציוני, ולאחר תקופת הכשרה באיטליה, הגיעו לארץ על האונייה "ארגנטינה". הם הגיעו לחיפה ביום הכרזת המדינה, ונשלחו לעתלית ומשם לקיבוץ. הם נישאו בקיבוץ בל"ג בעומר 1948.

שנה לאחר מכן נולד אחי, וארבע שנים אחריו נולדתי אני. בהיותי בת תשעה חודשים, חליתי בפוליו, והורי החליטו לעזוב את הקיבוץ. עברנו לגור בחוות "ברורים", שם אבי קיבל עבודה. עברנו שוב כשהייתי בת שש, הפעם למושב, שם רוב המשפחות היו מהונגריה, ניר ישראל. במושב הייתה לנו רפת גדולה, והכיף הכי גדול היה לגשת לפרה ולחלוב אותה ישר לפה … חלב חם וטעים.

כשמלאו לי תשע, שוב עברנו והפעם לרחובות. למדתי בבית הספר היסודי "יבניאלי", ומי שהיה טוב באנגלית יכול היה ללמוד צרפתית כחוג אחר הצהריים. התאהבתי בשפה וכשהגעתי לתיכון, בכיתה ט', היה יום התלמיד והתנדבתי להחליף את המורה לצרפתית. מנהל בית הספר עבר ליד הכיתה, הביט פנימה, ובהפסקה קרא לי ואמר: "אם אי פעם תחליטי להיות מורה לצרפתית, מקומך בצוות שלי", ואכן הוא עמד במילתו. סיימתי את לימודי וחזרתי לעבוד בתיכון בו בגרתי.

עבדתי 34 שנים בהוראת הצרפתית בתיכון, אהבתי מאוד את עבודתי, בעיקר את התלמידים.

פרשתי ב-2009.

יולי נולדה בלונדון כשבני וכלתי היו בשליחות. היא הנכדה החמישית שלי, מבין שבעה. כשבני הודיע לאבי שהחליטו לקרוא לה יולי חנה, אבי מאוד התרגש … כי באנגלית זה נשמע יוליאנה, שמה של סבתי, אמו של אבי. אבי זכה להכיר שישה נינים, אמי שנפטרה שבע שנים לפניו, זכתה להכיר שלושה … אבי תמיד אמר שהוא אדם עשיר … הוא זכה במשפחה גדולה, הוא ניצח!

 מפגש יוצאי ארונטינה

קישור לסיפור בפורמט PDF: לא עוד לחיות בין גויים

סרטון: סבתא רחל מספרת

הזוית האישית

סבתא רחל: הסיפור שהעברתי לנכדתי, יולי, הוא הסיפור של ילדותי, של חיים צנועים אבל חופשיים, על אף שצל השואה שרר בביתנו ולמרות מחלתי. הזמן שביליתי עם הנכדה שלי בקשר הרב דורי, היה חוויה אחרת, שונה מהרגיל. מאחלת שנזכה ונזכור שמשפחה אמנם לא בוחרים אבל אין חשובה ממנה.

יולי: נהניתי במסגרת התוכנית ולמדתי דברים על סבתא. היה לי כיף להקשיב לסיפורים. אני בטוחה שלא שמעתי הכל ותמיד אשמח ללמוד עוד.