מאגר סיפורי מורשת

סבא יגאל אריה נולד בישראל בתאריך 13.5.1962.לסבא שלי בחרו לקרוא יגאל מפני שלאחיו הגדול היה חבר בשם יגאל אותו הוא מאוד אהב, ולכן מאוד רצה שגם לאחיו הקטן יקראו יגאל.

סבא שלי גדל בעיר יפו. העיר יפו היא עיר מיוחדת משום שהיא עיר מעורבת אשר חיים בה יהודים וערבים יחד. אחד התחביבים הכי גדולים של סבא שלי הוא העיסוק בספורט במגוון ענפים. בילדותו סבא שיחק הרבה בטניס שולחן ואפילו השתתף בתחרויות רבות וזכה לא פעם בגביעים. בנוסף, שיחק כדורגל במועדון מכבי יפו עד שהתגייס לצבא. אגודות הספורט היו הפעילות המרכזית שלו כילד וגם בהתבגרותו כשהיה נער.

סבא גדל במשפחה עם ארבעה נפשות. אביו משה, אמו סטלה ואחיו הבכור אבי. משפחתו הייתה משפחה ממוצעת. שני הוריו עבדו מאוד קשה מבוקר עד ערב על מנת לפרנס את המשפחה. זו הייתה תקופה לא פשוטה ולא היה בה את השפע שיש היום. אז היו קשיים, לא הייתה להם מכונית ולכן תמיד סבא שלי הלך ברגל לבית הספר ולאחר מכן ברגל לאימון. בנוסף, סבא שלי היה אמור לטוס עם קבוצתו מכבי יפו ולייצג אותם גם בחו"ל, אבל להוריו לא היה מספיק כסף בשביל זה לממן את הנסיעה הזאת וסבא נאלץ לוותר.

ל"משטרה צבאית". אחרי הטירונות יצא לקורס מ"כים כדי להיות 1980

סבא התגייס לצבא בשנת 1980 כמדריך בבית הספר למשטרה צבאית. אחרי שנה הפך להיות מדריך כלואים בבסיס קציעות. זה היה כלא לחיילים מיחידות מובחרות שביצעו עבירה ראשונה ולא רצו לשלוח אותם למקומות אחרים על מנת שלא יתערבבו עם חיילים שהתנהגו בצורה "עבריינית" ובעצם לא ירצו לשרת, הכוונה למקומות כמו כלא 6, שהוא כלא צבאי. החיילים האלה היו מגיעים לסבא שלי ובעצם היו עושים להם טירונות חוזרת וזה היה העונש. הכלא הזה גם היה כלא פתוח ללא תאים וסורגים, הוא היה יותר דומה לבסיס טירונים.

כאשר התחילה מלחמת לבנון הראשונה פירקו את הכלא בקציעות ואז לקחו את סבא שלי להקים את מחנה אנצר שהיה מחנה שבויים, בעצם שם סבא שלי סיים את השירות הצבאי שלו בטיפול בשבויים של מלחמת לבנון הראשונה. לאחר מכן גם את שנות המילואים הראשונות סבא עשה במחנה הזה בלבנון עד שהמלחמה הסתיימה וצה"ל יצא מלבנון.

במהלך השירות הצבאי הכיר סבא שלי את סבתא שלי עליזה. סבתא שירתה בבסיס ליד הבסיס של סבא, היא הייתה חוקרת במשטרה צבאית. חיילים מהבסיס שלה היו מגיעים לאכול בחדר האוכל של הבסיס של סבא וכך הם הכירו והפכו לחברים בזמן שירותם הצבאי. לאחר השירות הצבאי הם המשיכו להיות חברים ולצאת יחד וזה היה להם לא פשוט כי סבתא הייתה מנתניה וסבא היה מיפו. שנה לאחר שסבא השתחרר מהצבא הם התחתנו בחתונה נחמדה וצנועה באולמי מקסים. שנה לאחר החתונה סבא וסבתא הפכו להורים והביאו לעולם את אימא שלי שירי, הבת הבכורה שלהם.

כאשר סבא וסבתא התחתנו הם גרו בהתחלה ביפו אצל ההורים של סבא כי רצו לחסוך קצת כסף כדי להתחיל את החיים המשותפים שלהם ובזמן שאימא שלי נולדה הם עברו לשכור דירה קטנה בבת ים. באותה שנה סבא התחיל לעבוד בחברת משקאות הנקראת "יפאורה תבורי". בהתחלה סבא התחיל שם כנהג מלגזה ולאט לאט התקדם בחברה וכיום הוא מנהל תפעול ארצי שם. סבא עובד שם קרוב לארבעים שנה.

לאחר תקופה קצרה בה סבא וסבתא שכרו דירה בבת ים, הם עברו דירה לעיר נתניה ליד המשפחה של סבתא שלי ועד היום כולם מתגוררים בנתניה. כאשר אימא שלי, שירי, בתם הבכורה הייתה כמעט בת שש, נולדה דודה שלי, חלי, שהיא בעצם הבת השנייה שלהם. חלי נולדה עם בעיה בריאותית הנקראת "חך ושפה שסועים". השפה העליונה הייתה פתוחה לשניים וכך גם החך שלה. סבא שיתף אותי שזה היה מחזה מאוד קשה לעיכול בשבילו ובשביל סבתא, כי הם לא ידעו שיש בעיה לפני הלידה. במשך 15 שנים הם התמודדו עם כל הטיפולים האפשריים, הרבה ניתוחים וכאבים מאוד קשים שחלי סבלה מהם. הם היו מטופלים בכמה בתי חולים כדי לתת לה את הטיפול הכי טוב שאפשר, ותודה לאל היא השתקמה וכיום היא בסדר גמור ויש לי דודה יפהפיה.

חמש שנים אחרי שנולדה חלי הגיעה לעולם דודה שלי טל, שהיא הבת השלישית והאחרונה לסבא וסבתא. כאשר טל הייתה בת שלוש התגלתה גם אצלה בעיה רפואית בכליות וגם איתה התרוצצו סבא וסבתא בבית חולים כמעט שנתיים עד שהבעיה חלפה והיא הבריאה. סבא מספר שלמרות הקשיים הבעיות הלא פשוטות שחוו כהורים הם היו משפחה קטנה, מאושרת ושמחה מאוד.

סבא סיפר לי גם על אמו סטלה (סבתא רבתא שלי). אימא שלו שחגגה לא מזמן יום הולדת 90, היא ניצולת שואה. היא הצליחה לברוח מהעיירה שלה לפני שהנאצים הגיעו, היא עזבה לבד כדי להציל את החיים שלה ובאמת הצליחה והגיעה לארץ והקימה משפחה יחד עם סבא רבא שלי, משה, והם הביאו לעולם את סבא שלי יגאל ואחיו אבי.

סבא שלי מאוד אהב גם את אבא של סבתא עליזה, החם שלו. קראו לו לאון-יהודה והוא היה אחד ממגדלי התותים והפרחים הטובים והידועים בארץ. קראו למשתלה שלו "משתלת רומנו". הוא נפטר לפני כמה שנים וזה היה עצוב מאוד כי אימא שלי שירי הייתה מאוד קשורה אליו וגם אני הכרתי ואהבתי אותו מאוד. מה שנשאר לנו ממנו זה המשתלות של התותים. עד היום הבת שלו, אתי אחות של סבתא שלי, ממשיכה את המורשת שלו ומגדלת תותים.

חפץ העובר בין הדורות 

במשפחה שלנו יש חפץ מיוחד שעובר מדור לדור. החפץ הזה הוא צמיד זהב שהיה שייך לסבתא שלי עליזה כשהיא הייתה קטנה. לאחר מכן הוא עבר לאחות של סבתא שלי אתי ואז לאימא שלי שירי, דודה חלי, דודה טל וכעת עונדת אותו אחותי עדי.

כאשר שאלתי את סבא שלי האם הייתה לו "הגשמת חלום", הוא ענה לי תשובה כל כך מרגשת ואמר: "אתה החלום שלי". כפי שסיפרתי, לסבא היו רק בנות. אני הנכד הראשון שלו, הבן הראשון במשפחה. לי ולסבא יש קשר מאוד מאוד מיוחד מאז שאני תינוק. אנחנו מאוד קשורים אחד לשני ומבלים המון יחד. אנחנו הולכים לבלות יחד, צופים יחד במשחקי כדורגל של הקבוצה שאנחנו אוהדים – "הפועל תל אביב" ומדברים המון. סבא אפילו לפני כמה שנים במהלך טיול שלו לתיאלנד עשה קעקוע עם השם שלי על הכתף שלו, וזה רק מראה כמה הקשר שלנו מאוד מיוחד. סבא סיפר שהוא מאוד גאה במשפחה שהוא וסבתא הקימו לבד מאפס. הוא גאה מאוד בבנות שלו שירי, אימא שלי, שהיא מורה מצליחה בעלת תואר שני, דודה שלי חלי, עם תואר בשיווק ופרסום וטל הבת הקטנה שמסיימת כעת את לימודי המשפטים והופכת לעורכת דין.

סבא מאכיל ג'ירפה בתאילנד

המסר של סבא לדור הצעיר זה שבעזרת יושר, הגינות ומוסר עבודה גבוה אפשר להקים משפחה לתפארת גם מאפס. צריך לא לוותר ולא לפחד מהקשיים שבדרך רק צומחים מהם.

הזוית האישית

סבא יגאל: מאוד נהניתי לדבר איתך על חיי האישיים ואני חושב שתכנית זו היא הזדמנות נהדרת לקרב את הנכדים לסבא וסבתא, למרות שאני ואתה תמיד היינו קרובים.

הנכד המתעד גל: היה כיף מאוד להקשיב לסיפורו של סבי כי גיליתי עליו הרבה דברים שלא ידעתי עליו, למרות שאנו נפגשים המון, מעולם לא שמעתי את הסיפור האישי שלו ומאוד נהניתי לשמוע וללמוד.