מאגר סיפורי מורשת

שמי סימונה אוטצי בן יעקב. נולדתי בירושלים בבית חולים שערי צדק בתאריך 1.1.1962. לאמי קראו סוזן אלמקייאס והיא עלתה מקזבלנקה שבמרוקו בשנת 1951. לאבי קראו אורי אוטצי והוא עלה מבגדד שבעיראק בשנת 1952.

ילדותי עברה עליי בשכונותיה של ירושלים, בתחילה בשכונת הכורדים לאחר מכן בשכונת פת ולאחר מכן בנחלאות. למדתי בבית פולה בן גוריון מכיתה א'-ו'. בכיתה ז' נשלחתי לפנימייה אלוני יצחק ובה למדתי עד סוף כיתה י"ב. בילדותי לא היו משחקי מחשב או פלאפונים וכל אחר הצהריים כל ילדי השכונה היו נפגשים למטה ומשחקים קלאס, חבל וגומי. היינו גם נוסעים בשכונה בחבורות באופנים.

את שנות התבגרותי ביליתי בפנימיית אלוני יצחק. בפנימייה חיים הילדים עם חבריהם בכל שעות היום ללא הורים ורוב הזמן עובר גם ללא השגחת המבוגרים בפנימייה. הועצמתי מאוד שם, הייתי אחראית עבודה, הייתי בודקת יום בשבוע שכל החברים נמצאים בעבודה ועושים את עבודתם, בנוסף הייתי אחראית על האורות במגרשים.

לשנותיי בפנימייה יש חשיבות וקשר ישיר למי שאני היום. מאוד אהבתי להיות שם. והפנימייה הגנה עליי מכל המשברים המשפחתיים שהיו בין הוריי.

לצבא התגייסתי במרץ בשנת 1995 לתפקיד משק"ית ת"ש בלשכת הגיוס בירושלים. לא השתתפתי במלחמות ישראל. במסגרת תפקידי ניסיתי לעזור למועמדים לשירות בטחון בבעיות המשפחתיות.

ב- 2004, בזמן שיטוט במחשב, הכרתי את בן זוגי, בעלי לעתיד. ביוני 2006 התחתנו והבאנו לעולם שלושה ילדים. את כל האירועים המשפחה חוגגת יחד.

המסרים שהייתי רוצה להעביר אל ילדי העתיד: כשאתה עושה טוב אתה מקבל טוב, לא להמעיט בערכה של סבלנות, ואל תדחה דברים שאתה יכול לעשות היום למחר.

הזוית האישית

סבתא סימונה: אני הייתי רוצה לאחל לגלעד, הנכד המתעד שלי, הצלחה ושיחווה ילדות כמו שאני חוויתי מבחינה חברותית.