מאגר סיפורי מורשת

שמי מלכה ניסים, נולדתי בתאריך 23.1.1953, בעיר תל אביב שבישראל. שמה של אמי אורה, ארץ המוצא שלה הוא טורקיה. שמו של אבי אהרון, ארץ המוצא שלו הוא טורקיה.

העלייה לארץ של הוריי

בשנת 1843 עלו הוריי מטורקיה לארץ לישראל , כזוג נשוי עם ילדה. עלייתם לארץ הייתה הרפתקה גדולה. לפני שנים רבות הוריי תמיד חלמו ורצו לעלות לארץ ישראל. כדי לעלות לארץ הם נסעו ברכבת שעוברת מטוריקה לישראל דרך לבנון. בזמן שהם שהו ברכבת היו אנשים שהציגו את עצמם כציונים בארץ ישראל, והם אמרו לכל היהודים שרצו לעלות לארץ שהם ישמרו להם על כל רכושם. כשהם הגיעו לתחנת הרכבת ראש הנקרה שבישראל, הם הבינו שאותם אנשים ש"התנדבו לשמור" להם על הרכוש בעצם שדדו אותם, כך שהוריי נותרו בלי כלום.

עם הגעת הוריי לישראל מיקמו אותם באוהלים בפרדס חנה משום שלא היה איפה לגור כי עדיין לא הייתה מדינה. לאחר כמה שנים באוהלים, הוריי עברו לגור בשכונת שפירא בדרום תל אביב.

ילדותי

ילדותי הייתה בעוני רב. התגוררתי ביחד עם משפחתי, זוג הורים ושלושה אחים, בחדר אחד קטן בתל אביב. לא היה לנו כסף, אך למרות זאת ביתי היה מלא חום ואהבה. תמיד צחקנו ושמחנו למרות כל הקושי והעצב. למדתי בבית ספר "ויתקין" בתל אביב. הייתי ילדה מקובלת מוקפת במלא חברים, ספורטאית טובה ומוצלחת. ליד ביתי היה שטח פתוח וגדול, שם היינו משחקים משחקים כמו: מחבואים, חמש אבנים, חבל ומחניים. ילדותי הייתה מלאת חוויות שאזכור אותן לתמיד. למשל, בחג ל'ג בעומר, חבריי ואני היינו בונים בובה מבגדים ישנים, הכנסנו לתוך הבובה עשבים כדי שהיא תידלק. קראנו לבובה "היטלר" לאחר מכן, היינו מעמידים אותה על ראש העמוד במדורה ושורפים אותה.

מקצוע ועיסוק

עם התבגרותי יצאתי לעבוד על מנת לעזור למשפחתי. עת חיפשתי עבודה חוויתי קשיים רבים שבסופו של דבר הצלחתי להתגבר עליהם. אחד הקשיים היו העדר השכלה לימודית מאחר ולא היה למשפחתי כסף כדי לשלוח אותי ללימודים. למזלי, הייתה לי חברה שהייתה מורה למחשבים והיא הסכימה לצרף אותי לכיתתה ללא רישום וללא תעודה. עברתי את הקורס בהצלחה רבה דבר שאיפשר ללכת ולחפש עבודה.

ראיון עבודה ראשון היה בחברת ביטוח "כלל". בראיון שאלו אותי אם אני בעלת ניסיון במחשבים. בלית ברירה ומאחר והייתי חייבת את העבודה נאלצתי לומר שאני בעלת ניסיון על אף שבפועל לא היה לי כלל ניסיון. ואכן התקבלתי לעבודה ועבדתי שם כמעט חודש. מהר מאד הבינו שאיני בעלת ניסיון ולכן פוטרתי. למזלי, קופת חולים חיפש בזמנו עובדות עם ידע במחשבים. הלכתי לראיון עבודה ושוב מצאתי את עצמי מספרת כי אני בעלת ניסיון מהעבודה שלי הקודמת בחברת ביטוח "כלל". למזלי התקבלתי לעבודה. לאחר שנה קיבלתי קביעות ולאחר ארבע שנים שלחו אותי לקורס "מחשבים רפואיים" ונכנסתי למעבדה של קופת חולים. במשך השנים, עברתי מספר של קורסים במעבדה רפואית. בקופת חולים עבדתי כ- 45 שנים כאחראית מחשבים ובגיל 67 יצאתי לפנסיה.

היכרות ונישואים ובניית משפחה

את בעלי הכרתי בגיל 15. סיפור ההכרות החל כשהייתי בת 14 ושלחו אותי למורה פרטי לאנגלית שלימד בהתנדבות. לאחר שהסתיים השיעור הראשון יצאתי מביתו ובאותו הרגע נפתחה הדלת שממול ממנה יצא חייל כבן 18. החייל, ששמו היה אלי, התחיל לשוחח עמי ואף ליווה אותי לתחנת האוטובוס. מאותו הרגע הוא המתין לי בכל פעם אחרי השיעור וכך התחיל הקשר. גם לאחר מספר חודשים כשהפסקתי ללמוד אצל המורה הפרטי עדיין המשכנו לשמור על קשר והיינו נפגשים יחד ויוצאים לראות יחד סרט בקולנוע, אוכלים במסעדות ומבלים במסיבות. בשנת, 1972 התחתנו.

לבעלי, אלי, ולי נולדו ארבעה ילדים: בשנת 1973 ילדתי את בתי הבכורה, רונית, בבית חולים דג'אני ביפו. את בני השני ילדתי בשנת 1976 באותו בית חולים. את בני השלישי ילדתי בשנת 1992 בבית חולים וולפסון. את בני השלישי ילדתי בשנת 1992 בבית חולים וולפסון. זכיתי להיות היום סבתא לתשעה נכדים מקסימים ויפים וכיום אנו משפחה גדולה ומאוחדת. כל המשפחה נפגשת בכל יום שישי לארוחת שישי. כמו כן, אנו מבלים יחד בחגים וחוגגים יחד ימי הולדת.

הזוית האישית

סבתא מלכה: זו הייתה חוויה מעצימה, עלו בי הרבה זיכרונות מרגשים על העבר כששוחחתי עם נכדתי במפגשים, והיה מאוד מהנה במפגשים לא רציתי שיסתיימו!

נועם הנכדה המתעדת: תהליך עבודה זה היה מאוד מהנה, שמחתי ללמוד על העבר של סבתי . במפגשים שלנו היה לי מאוד כיף לשמוע דברים שלא ידעתי עליהם.