מאגר סיפורי מורשת

שמי מנשה אברהם, אני בן 72, גמלאי של משטרת ישראל. אני נשוי להדסה, יש לי ארבעה ילדים, תשעה נכדים ועוד אחד בדרך. כל שנה בקיץ אני מזמין את כל המשפחה לצימר בצפון ואנחנו יוצאים לכמה ימים של גיבוש משפחתי. בשנה שעברה היינו במעיינות הבניאס הקרים.

נולדתי באירן בשנת 1948 ובשנת 1951 עלינו לארץ. העבירו אותנו, משפחה של שש נפשות, לשער עליה מן מרכז הקליטה של העולים. משם, העבירו אותנו לעפולה למעברה. קיבלנו שם צריף קטן מאלומיניום, בגודל של 20 מטר מרובע. בצריף לא היו מים זורמים ולא היו שירותים במבנה, השירותים היו בחוץ במרחק של מאה מטר מהצריף שבו גרנו. בחורף היינו מתבוססים בבוץ כי לא היו מדרכות במעברה, ולא היה חשמל במבנה. היינו מאירים את החדר עם עששית של נפט. כדי להתרחץ היינו מחממים מים בגיגית מפרימוס שפעל מנפט. החיים שם היו קשים, בקיץ היה נורא חם במבנה שבו גרנו ובחורף היה מאוד קר, אבל כל המשפחה שרדה בתנאים הקשים.

בשנת 1966 התגייסתי לצבא לחיל התותחנים, השתתפתי בשלוש מלחמות: מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורי, בה הייתי במילואים שמונה חודשים, חצינו את תעלת סואץ בתאריך 14.9.73. חצינו את התעלה בתפר בין הארמיה המצרית השנייה ובין הארמיה השלישית. כיתרנו את הארמיה השלישית, מדובר כאן על 20,000 חיילים מצרים שהיו נצורים בלי מים ומזון, אבל בלחץ ארצות הברית הם קיבלו אספקה של מים ומזון ובכך הם ניצלו בשנת 1976.

אני בילדותי, מימין ומשמאל תמונת סבי

הזוית האישית

סבא מנשה: המסר שלי הוא להעביר לדור הצעיר מה התרחש במדינה הזאת ושידעו על ההיסטוריה של המדינה.

נכדה לי-ים: תכנית הקשר הרב דורי נתנה לי המון מידע על החיים בעבר וההיסטוריה של מדינת ישראל. חווית הלמידה הינה שונה ומהנה.