מאגר סיפורי מורשת

ציונה טעסה נולדה בישראל ב- 13 בדצמבר 1950 לשולמית ויפת חדד. שולמית ויפת עלו לישראל מתימן עם ארבעה ילדים. ציונה הייתה הילדה הראשונה שנולדה בישראל, לכן הוריה בחרו בשם מלא משמעות זה. אחרי ציונה, נולד אח נוסף בישראל, דבר שהביא את מספר הילדים לשישה. השמות של ששת ילדי משפחת חדד הם מזל, שלום, ציון, ניסים, ציונה ודניאל.

שולמית ויפת חדד, הוריה של ציונה

יפת חדד, אביה של ציונה, היה אומן תכשיטים, ציונה מציגה מבחר מיצירותיו

משפחתה של ציונה עלתה לישראל בשנת 1949 במסגרת מבצע "על כנפי נשרים". הם לא לקחו איתם שום דבר חוץ מהבגדים שכבר היו עליהם. ציונה נזכרת בסיפור שההורים שלה סיפרו, על מקרה שהיה בטיסה שלהם לישראל: איתם על המטוס היה איש מאוד מבוגר ששאל את הטייס שוב ושוב "האם אנחנו כבר שם? אנחנו בישראל?" והטייס ענה: "לא, עדיין לא". האיש המבוגר המשיך לשאול ולשאול, עד רגע ההגעה. כשהטייס אמר לו שאכן הגיעו לארץ ישראל, האיש נפל ומת במקום, לאחר שהוא ידע שהוא הגיע למקום בו רצה להיות כל כך הרבה זמן.

כשציונה היתה בת שנה, משפחתה עברה מהמעברה בנס ציונה לדירה בשכונת חבצלת בעיר רחובות, שם אביה הקים בביתם חדר תפילה, כדי שאנשים יוכלו לבקר והתפלל מכיוון שלא היה עדיין בית כנסת באזורם. היא זוכרת שבדרך כלל הייתה מתעוררת לקול התפילות בבית בשעות הבוקר המוקדמות.

במהלך הלימודים בבית הספר היסודי, ציונה הייתה חוזרת הביתה ועוזרת לנקות ולסדר את הבית. רק לאחר מכן עם סיום העבודה, היא הייתה יוצאת ומבלה עם חברותיה או משתתפת במפגשים של תנועת 'הנוער העובד והלומד'. כשהיא הייתה חוזרת הביתה, ציונה אכלה אוכל מהמטבח המזרח תיכוני – ג'חנון, פירות, ביצים קשות וכדומה ועוד היום היא אוהבת להכין את סגנון האוכל הזה.

ציונה מספרת שהיה לה "מאד כיף להיות נערה, לא פחדתי משום דבר"; באותן שנים לא היה נהוג לחגוג לבנות את בת המצווה, ולכן ציונה לא חגגה אירוע זה אבל היו בנות שחגגו איתה במסיבה.

בשנים אלו ציונה הייתה הולכת לכל מקום ברגל – לבית של חברה, ולבית הספר וחזרה הביתה – גם בימים חמים מאוד וגם בחורף הישראלי. היא גם אהבה לקרוא ספרים בזמנה הפנוי, הספר האהוב עליה היה "מלחמה ושלום" של לב טולסטוי.

ציונה ואברהם התחתנו כשציונה הייתה בת 20. הם הכירו כשהיא הייתה בת חמש, כשאחותה הגדולה של ציונה נישאה לאחיו הגדול של אברהם. בשנת 1976 ציונה ובעלה עברו לארה"ב ללימודי הדוקטורט של אברהם, שלמד הנדסת תעופה בקליבלנד, אוהיו. לאחר מספר שנים הם עברו לאטלנטה, ג'ורג'יה כשאברהם קיבל עבודה במעבדה של חברת לוקהיד-מרטין, שם ציונה עבדה כסגנית מנהל בגן ילדים. כאשר המעבדה נסגרה בשנת 1985, הם עברו למעבדה אחרת שהיתה ממוקמת בפאלו אלטו, קליפורניה. כאן ציונה הקימה עסק קייטרינג ביחד עם שותפה וקראה לו בשם ZK – ראשי התיבות של שמה. עסק זה פעל במשך עשר שנים כאשר עיקר העבודה היתה עבור בתי כנסת באזור. במקביל ציונה עבדה כמורה בגן ילדים בבית ספר יהודי בשם South Peninsula Hebrew Day School. היא עבדה שם 15 שנה ועזבה בשנת 2000, כשהיא עברה לבית הספר היהודי 'גדעון האוזנר', שם חינכה את ילדי הגן עד שפרשה לגמלאות בשנת 2018.

כיום ציונה עדיין מתגוררת באזור מפרץ סן פרנסיסקו עם בעלה ונהנית מחיי הפנסיה. לעתים קרובות הם יוצאים לטיולים מאורגנים במקומות שונים ברחבי העולם, לפעמים לבדם ולפעמים במשותף עם חברים. סיפור קצר אך מעניין היה כשציונה חזרה מטיול בתאילנד וויאטנם בדיוק כשהחלה מגיפת הקורונה וכולם חששו שלא יתנו לה להכנס חזרה לארה"ב או שהם ייבדקו וימצאו חיובים, בסופו של דבר הכל עבר בשלום.

ציונה אוהבת להשתתף באירועים ומפגשים חברתיים המתקיימים באזור המפרץ, כגון ריקודי עם (שם היא רקדה כמעט עשרים שנה!) ומועדון קריאה. היא פעילה מאד בחיי הנכדים ואוהבת להסיע ולהשתתף באירועים שלהם כגון הופעות בחוג הריקוד, משחקי כדורגל וכדומה. אחד הדברים שציונה לא מוותרת עליהם הוא ביקור בישראל פעמיים בשנה, היא אומרת שזה דבר שחשוב לה מאד. דבר נוסף שחשוב לציונה הוא שולחן קבלת השבת. היא עדיין נהנית לבשל ולארח ומכיוון ששני בניה, שחר ואיתי, גרים קרוב אליה, כל המשפחה – כולל חמשת הנכדים אילנית, איידן, ליעם, ליאנה ואורן – נאספת סביב השולחן ומקבלת את השבת ביחד.

הזוית האישית

נגה: הסיפור שציונה סיפרה הוא מאוד מיוחד ומעניין, ציונה עברה כל מיני דברים בחייה. החוויה הייתה חינוכית והתהליך לקראת הראיון היה קשה, אבל מאתגר במובן החיובי. אני  הולכת להשתמש בעתיד בכישורים שלמדתי במהלך העבודה על הראיון. למדתי על ציונה שהיא אוהבת לבשל ולקרוא.

טלי: אני מרגישה שהסיפור של ציונה היה מרתק ובעל משמעותי ושיש לה חיים מלאים. למדתי כל מיני דברים על ציונה, דוגמה אחת זה שציונה אהבה לרקוד ולטייל בכל מיני מקומות בעולם. אני חושבת שזה דבר נהדר לעשות בתור סבתא!