מאגר סיפורי מורשת

שמי הילה שגיא ובחרתי בדמותה של סבתי נינה שומסקי כדמות שאתאר ואתעד את סיפור חייה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. בחרתי להציג את דמותה מפני שהיא רוצה לספר את סיפור חייה ומשום שבשבילי היא דמות להשראה. כיום סבתא שלי בת 66, מתגוררת בנתניה ועוסקת בראיית חשבון.

סבתי גדלה בחדר אחד עם שני הוריה ושלושה אחים קטנים (היא הבת הבכורה). הבית היה לא גדול, כולם חוץ מאביה ישנו על הרצפה עם מזרנים (האבא היה ישן על הספה). את שיעורי הבית שלה היא הכינה על מכונת התפירה של אימא שלה, מכיוון שלא היה מקום לשולחן כתיבה. סבתא הייתה מכינה לאחיה הקטן את שיעורי הבית, בתמורה אחיה נתן לה ממתקים אותם אספה ולא אכלה. לסבתא היה חשוב לשמור את הממתקים למקרה שיהיה רעב. בביתה של סבתא לא היו שירותים, משפחתה הייתה צריכה ללכת מעל קילומטר כדי להגיע לשירותים ציבוריים (גם בשלג). לבית הספר בו היא למדה הייתה צריכה להגיע עם תלבושת אחידה, אותה תפרה לה אמה. בבית הספר למדו את השפה הגרמנית, סבתא השקיעה בלימודיה ולמדה באופן עצמאי גם בבית.

סבתא שלי עלתה לארץ בתאריך 5.6.1974  בגיל 18 במטוס. לאחר עלייתה התגוררה בדימונה. בהתחלה סירבה ללכת לאולפן ללימוד עברית אלא התעקשה שהיא תלמד עם הזמן, וכאשר הבינה שאין שום סיכוי ללמוד לבד עברית – הלכה לאולפן. בחודשים הראשונים שלאחר העלייה, כאשר הייתה מסתובבת ברחובות והייתה ורואה ילדים, לפעמים הייתה חושבת שאלו החברים שלה מרוסיה. סבתא שלי לא עשתה צבא מפני שמספר חודשים לאחר עלייתה אביה נפטר מסרטן (חלומה של סבתא שלי היה לעשות צבא).

עיקר התחביבים שהיו לסבתא שלי כאשר גרה ברוסיה הם משחקי חוץ בימות הקיץ (כגון דיגליים ותופסת) ומשחקי קופסא כגון שש בש, דמקה ופתירת תרגילי מתמטיקה. כיום סבתא שלי אוהבת לבשל ולצפות בטלוויזיה.

כיום סבתא שלי עובדת לסירוגין ובעיקר מטיילת בעיר והולכת לאימא שלה. בימי שישי אני והאחיות שלי תמיד הולכות לבקר אותה ואת סבא שלי בביתם. כדי להעביר את הזמן בבית היא תמיד מבשלת משהו מנקה משהו מסדרת או צופה בטלוויזיה. לעיתים קרובות היא יוצאת לטיולים עם האחיינים שלה ואח שלה לכל מקום בארץ (כמעט).

הזוית האישית

הילה הנכדה המתעדת: סבתא, תודה על זה שלימדת ושיתפת אותי בגיל מוקדם בקורות המשפחה.