מאגר סיפורי מורשת

שמי יפה גאון ואני נולדתי שש שנים לפני קום המדינה. ההורים שלי, מאיר היפש ואסתר פורים, עלו לארץ בשנת 1935. מאיר הגיע מפולין ואסתר מרוסיה. נולדתי בבית החולים הדסה בתל אביב, וקיבלתי תעודת לידה פלסתינית. רק בשנת 1948, כשנולדה אחותי אורה, קיבלנו כל המשפחה תעודות זהות ישראליות.

תחילה גרנו בתל אביב בדירה משותפת עם עוד משפחות עם מטבח משותף ושירותים משותפים, לכל משפחה היה חדר אחד. כשהחליטו להקים את גבעתיים, היינו בין המשפחות הראשונות שרכשו שם בית.

הילדות בגבעתיים הייתה מאוד מעניינת לי כילדה. מסביב לרחוב שבו היה הבית היו רפתות, לולים עם תרנגולות, בית חרושת לקרח והרבה שדות של כלניות וחרציות. התפקיד שלי בבית בתור ילדה בכורה היה לטייל בין המקומות האלה

קודם כל הלכתי לרפת להביא חלב טרי שרק עכשיו חלבו מהפרות. אחר כך הלכתי ללול כדי להביא ביצים. בסיבוב השלישי שלי הלכתי להביא קרח. עם הקרח – הייתה לי קצת בעיה להביא אותו, מחזיק הקרח היה מורכב משני ברזלים וידית עץ שני הברזלים היו נתקעים בבלוק הקרח, אני החזקתי בידית מעץ כדי שלא יהיה לי קר בידיים. הרבה פעמים בהליכה מבית החרושת עד הבית הבלוק היה מחליק ואז הקרח נשבר והתלכלך ואז הייתי צריכה לחזור לבית החרושת ולקחת בלוק קרח חדש. ידעתי שאם לא אביא את הקרח בזמן האוכל התקלקל, כי לא היו מקררים.

איור של מחזיק הקרח

משחקי ילדות

כשהייתי בגילך, כמעט לא הייתי בבית, רק לאכול, לישון, ולהכין שיעורים. חלק גדול מהזמן הפנוי ביליתי עם חברים בחוץ, בחצר של הבית, ברחוב או בכל מקום פתוח וחופשי. בדרך כלל שיחקנו משחקים שכללו תנועה, ריצה, קפיצות ותחרות. כמו קפיצה בחבל, קפיצה בגומי, מחבואים, תופסת, קלאס, חמישה מקלות, ים-יבשה, או משחקים בישיבה, שכללו זריזות ושליטה בידיים, ומיומנות. כמו חמש אבנים, סבתא סורגת, איקס עיגול, עיר-ארץ, ומשחקי קלפים: מלחמה, זוגות ועוד. מכלל המשחקים שצויינו כאן, יהלי, נכדי המתעד, לא הכיר את קפיצה בגומי וחמישה מקלות (הוא הכיר משחק בשלושה מקלות), סבתא סורגת ו"זוגות", משחק קלפים. יהלי מוסיף: " לא הכרתי את המשחק סבתא סוגרת וסבתא לימדה אותי. היה לה ספרון עם ציורים והוראות, וחוט שקשור בלולאה והיא לימדה אותי איך משחקים – לא היה קל, לקח לי זמן להבין, אבל אחרי כמה זמן ניצחנו והגענו לשלב של סבתא סורגת!"

סבתא מלמדת אותי את המשחק "סבתא סורגת" 

חפץ מיוחד העובד במשפחה שסבתא בחרה להביא הוא חנוכייה שיוצרה ביוגוסלביה בשנת 1898. החנוכיה עשויה מפליז והיא בבעלות משפחת גאון כיום, החנוכייה עברה בירושה. החנוכייה מעוצבת בצורת ארון עתיק של ספר תורה עם כתר ושני אריות שומרים עליו. בעבר נהגו להדליק בה נרות חנוכה באמצעות מיכלים שבהם שמן, היום אנחנו שמים נרות.

חשוב לדעת בנוגע לחנוכייה הזו, שבזמן המלחמה החנוכייה נשארה בתוך ארון סגור והצליחה לשרוד.  עבור סבתא החנוכייה מסמלת שמירה על מסורת יהודית לאורך הדורות. בכל פעם שאנחנו חוגגים את חג החנוכה, אנחנו מדליקים את החנוכייה וזוכרים את הסיפור מאחוריה.

החנוכייה המיוחדת של סבתא 

הזוית האישית

יהלי הנכד המתעד: היה לי כיף מאוד ולמדתי הרבה על משחקי הילדות של סבתא ועל החיים שלה בילדות באופן כללי.

סבתא יפה: היה לי מאוד כיף ללמד את יהלי על החיים של פעם ועל משחקי הילדות שלי.