מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1954 בעיר כפר סבא, אני בת להורים תימנים שנולדו בתימן ועלו לארץ כשהיו קטנים. אני הבת השלישית במשפחה עם שמונה ילדים, ארבע בנות וארבעה בנים.

גדלתי בתקופת הצנע, בתקופה שבה לא היה להורים שלי הרבה כסף והם נאלצו לעבוד הרבה מאוד שעות. האחיות הגדולות שלי היו מוציאות אותי מהגן ומבלות איתי עד שההורים שלי היו חוזרים מהעבודה. הייתי ילדה שמחה ומאושרת ונהניתי מאוד לבלות עם המשפחה שלי.

בתמונה: משפחתי ואני בילדותי, אני השלישית מימין

הבילוי האהוב עלינו היה לצאת לחצר ולפגוש את כל ילדי השכונה. היינו משחקים במשך שעות בשדות שהיו מאחורי הבית של ההורים שלי – כיום זו השכונה הירוקה בכפר סבא. שיחקנו תופסת, מחניים, שלוש מקלות, חבל ומחבואים. היינו חופרים בחולות ובונים ארמונות. בזמנו לא הייתה טלוויזיה או משחקי קופסה, כל מה שרצינו היינו מכינים – כך הכנתי בובה שהשיער שלה היה מהשיערות של התירס והגוף שלה  מענפים. הכל היה פשוט יותר ובכל זאת מאוד מהנה.

בתמונה: אני בתקופת נערותי

כשהתבגרתי והפכתי לנערה מאוד אהבתי לצאת לבלות במועדון היחידי שהיה לנו בשכונה והוא מועדון "בית לזרוס". למועדון הזה היו מגיעים מכל כפר סבא וזה היה מקום המפגש של הנוער. מאוד אהבנו לצאת פעם בשבוע ולהנות. במועדון הזה פגשתי את בעלי, חיים בן עזרא ז"ל, לראשונה. הוא היה גדול ממני בשלוש שנים ומהרגע הראשון שמבטנו נפגשנו התאהבנו אחד בשני.

בתמונה: אני וחיים בתקופת הנערות

כל שבוע יצאתי במיוחד כדי לפגוש אותו. כיוון ששנינו גדלנו בבית דתי מסורתי היה מאוד נהוג להתחתן בגיל צעיר. לכן, בגיל 17 התארסנו ובגיל 18 התחתנו.

בתמונה: חיים ואני בחתונה

מיד אחרי החתונה שכרנו דירה בשכונת יוספטל ושם למדתי מהשכנות לבשל אוכל מרוקאי. נולדו לנו שלושה ילדים, שני בנים: אופיר ואבי ובת אחת: קרן, אימא של טל.

זו הייתה תקופה מאוד מאתגרת כי הייתי ילדה שגידלה שלושה ילדים. בחרתי להישאר בבית ולגדל את הילדים ובעלי היה עובד מאוד קשה עד השעות הקטנות של הלילה. כשהילדים גדלו מעט עברנו לשכונת ותיקים והחלטתי שזה הזמן שלי לצאת ולעבוד. עבדתי במשך שנים בגן "הכרם" בכפר סבא.

העבודה בגן מילאה לי את הנשמה ומאוד נהנתי בתקופה הזו. לצערי, בשל בעיות בריאותיות נאלצתי לעזוב את העבודה בגן והתחלתי לעבוד בעסק המשפחתי של בעלי ז"ל, עסק שייצר ריהוט לגני ילדים.

בתמונה: אני ומשפחתי בטיול

כשטל נולדה ההתרגשות הייתה ענקית, כי סוף כל סוף נולדה לנו נכדה ולא נכד. אחרי שבעה נכדים הגיעה הנסיכה. החלטתי שאני רוצה לבלות איתה כמה שיותר והמעטתי את העזרה בעסק המשפחתי והתחלתי לשמור עליה בזמן שהוריה עובדים.

הבילוי הכי מהנה וממלא שיש לי הוא הבילוי עם משפחתי. מאז שנולדו לנו ילדים ועד היום אנחנו יושבים כל ערב שישי סביב שולחן ערוך בכל טוב ומעבירים חוויות מכל השבוע.

גם כיום, כשהילדים גדלו והתחתנו ולכל אחד יש משפחה משל עצמו, אני לא מוותרת על הבילוי השבועי שלנו ומחכה לערב שישי לשולחן שבת שמלא בסלטים ובתבשילים שהם אוהבים. כל הילדים והנכדים יושבים וצוחקים ואני מסתכלת מהצד ונהנית מכל רגע. אני נהנית לראות את המשפחה שיצרנו, את החברות בין הנכדים ואת ההנאה שלהם מהביחד. במיוחד אחרי שבעלי נפטר, לפני כשש שנים, אני מבינה שאין כמו המשפחה!!!!

אני מאחלת לכולנו שרק נהיה בריאים ומאושרים, יותר מזה אני לא צריכה כלום.

סבתא כרמלה מספרת:

הזוית האישית

סבתא כרמלה: מאוד נהניתי לשבת עם טל ולספר לה את סיפור חיי: מה אהבתי לעשות כשהייתי קטנה, כיצד הכרתי את סבא שלה ואיך הרגשתי כשהייתי צריכה לטפל בשלושה ילדים קטנים לבד. התרגשתי לשמוע את השאלות הרבות שהיו לה ובעיקר התרגשתי לראות עד כמה זה עניין אותה. למרות שאני מבלה זמן רב ויקר עם טל, אף פעם לא מצאתי את הזמן להאריך בסיפור חיי וזו הייתה הזדמנות נפלאה עבורי.

זו הייתה זכות עבורי לקחת חלק בפרויקט הקשר הרב דורי. תודה!!!