מאגר סיפורי מורשת

רותם בראיון עם סבא יוסף טל במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי.

סבא יוסף טל מספר

השם שלי הוא מריאן יוסף טל. פירוש השם הוא עמק בגרמנית. שם אבי הוא אגון ושם אמי רינה. לאבי היה אח בשם אדגר ולאמי היה אח בכור בשם יעקב ואחות צעירה בשם דבורה. אבי עבד בתור מנהל חשבונות בחברת החשמל ואמי הייתה עוזרת ראשית לפקיד שומה במשרד מס הכנסה, שניהם היו רואי חשבון.

תקופת הילדות והנערות 

נולדתי ברומניה בעיר בוקרשט ובגיל שלוש עלינו לארץ, הגענו למעברה בתחילה בשער העלייה ולאחר מכן במעברת עתלית. בשנת 1953 הגענו לתל אביב. נרשמתי לבית ספר "אחד העם" בתל אביב. בגיל 10 עברנו לדירה אחרת בת"א והמשכתי לנסוע לבית ספר באוטובוס עד סיום הלימודים שם. בזמן לימודי בבית ספר פרצה מלחמת סיני בשנת 1956 מאורע חשוב בתולדות מדינת ישראל.

הייתה לי תקופת נערות מאד יפה ומאתגרת עם חברים טובים מאד, חברים בלב ובנפש. היינו שובבים לא קטנים, ועד הצבא נשמרו יחסי הידידות האלו שממשיכים עד היום להיות קיימת הן בתקשורת והן במפגשים חברתיים

לצבא התגייסתי לתפקיד של תותחן נ"מ (נגד מטוסים) נ"מ (חיל נגד מטוסים), במערך הרדארים היינו פורשים במערך הגנה כדי לאתר ולעצור מטוסי אויב.

חיים אזרחיים

בתום שירותי הצבאי באוגוסט 1969 התחלתי לעבוד בחברת החשמל מקום בו היה אבי מנהל בכיר, נשלחתי מטעם חברת החשמל לקורס תכנות מחשבים, בסיום שירותי הצבאי גם הגשתי בקשת קבלה לקורס דיילי אוויר, בתום הקורס, התקבלתי לעבודה בתעשייה האווירית בתור מתכנת מחשבים, אולם בטרם התחלתי את העבודה ממש, קיבלתי תשובה חיובית מחברת אל-על לתפקיד דייל אוויר, לא הלתבטתי הרבה מידי זמן והחלטתי שבתור בחור צעיר שאף פעם לא היה בחוץ לארץ, אני אעבוד כמה שנים כדייל אוויר אטייל קצת בעולם, אל המחשבים תמיד אוכל לחזור בשלב מאוחר יותר בחיי,

 כרטיס הברכה לחתונתינו מאלביס פרסלי

נהניתי מאד מעבודתי בחברת אל-על וצברתי חוויות רבות. בשנת 1976 הכרתי את אשתי ונישאנו באותה שנה, תכננתי ירח דבש ארוך שכלל ארבע איים ושהייה של שבוע בכל אי, אולם גולת הכותרת של ירח הדבש היתה לאס וגאס בה רצינו לצפות בהופעה של אלביס פרסלי, לאחר שהתחוור לי שכל הכרטיסים להופעותיו בדצמבר 1976 נמכרו צץ במוחי רעיון, שלחתי לאלביס את ההזמנה הרשמית שחתונה שלנו, בתוספת כיתוב שאנחנו מגיעים מישראל מצפים מאד מאד לצפות בהופעתו, אך לדאבוננו כל הכרטיסים נמכרו, כעבור שבועיים הגיעה אליי מעטפה גדולה ובתוכה שני כרטיסים להופעה, כעבור יומיים נוספים הגיעה אליי מעטפה קטנה עם כרטיס ברכה בו איחל לנו אלביס בכתב ידו איחולים וחתם בחתימתו, הסיפור הזה מועבר בגאווה לילדים ולנכדים שלי, וכרטיס הברכה הזה הוא יקר ערך ורגשי בצורה מעל ומעבר, לאחר החוויה היחודית והמהממת הזאת התפננו אשתי ואני לטפל בענייני המשפחה, בסך הכל התברכנו בשלושה ילדים, בן ושתי בנות, כולם מוצלחים ומצליחים וכמו כן יש לנו גם שישה נכדים מקסימים

חוויה מיוחדת כדייל אוייר באל על

באחת מהטיסות בשנים הראשונות התבקשתי להחליף את אחד מצוות הדיילים ולטוס במקומו טיסה הלוך ושוב לרומא. הטיסה הלוך התקיימה כסדרה ולקראת החזרה טיפלו וניקו את המטוס. הטיסה הזו יצאה באיחור של 23 דקות בהמראה חזרה לארץ. המטוס המריא ואני והצוות עשינו את העבודות הרגילות והתחילו להתארגן לארוחת ערב, שבע דקות לאחר ההמראה נשמע קול נפץ גדול והמטוס הזדעזע. הסתבר שהתפוצצה פצצה במטוס. עשן כבד אפף את הקבינה, במחיצה בין תא המטען לנוסעים נפער מעין חור, השטיח הארוך שפרוס בקבינה החזיק את הנוסעים מליפול אל תא המטען, מיד הקברניט הבין את המתרחש והודיע לנוסעים שאנו הולכים לבצע נחיתת חירום ואנו חוזרים לנמל התעופה של רומא.

המטוס היה עמוס בדלק ולא ניתן היה לרוקן אותו לפני הנחיתה שכן המטוס היה עוד מעל העיר ולא מעל הים. המטוס הסתובב וירד לנחיתת חירום כבדה עם כל הדלק, דבר שהיה מסוכן משום שהדלק נפיץ ויכל היה להתלקח בשילוב האש מהפצצה – שבדיעבד הייתה בתא המטען של המטוס. בשדה התעופה של רומא כבר חיכו למטוס משאיות ואמבולנסים והקציפו את המסלולים עם קצף בכדי לרכך את הנחיתה ואת האש שנוצרה מהפצצה. המטוס הצליח לבצע את הנחיתה במקום מבודד בשדה התעופה למקרה חירום, ארבעת הדלתות נפתחו, הצוות המטוס ניפח את מגלשות החירום של המטוס כדי שהנוסעים יוכלו להתגלש מן המטוס ולהתרחק ממנו. לבסוף, גם הצוות ירד מן המטוס וכולם פונו בשלום.

בזמנו לא היו בדיקות ביטחוניות כמו שיש היום. בעקבות הטיסה הזו התחילו הבדיקות הביטחוניות כפי שאנחנו מכירים אותן כיום.

המזל הגדול יותר היה העיכוב בהמראה של הטיסה: האיחור בן 23 הדקות הוא זה שהציל את המטוס. הפצצה הייתה מתוכננת להתפוצץ באוויר חצי שעה אחרי המראת המטוס, לולא העיכוב, הפצצה הייתה מתפוצצת חצי שעה לאחר ההמראה בגובה רב ליד בלוני החמצן.

כשחזרנו לארץ זימנו את צוות המטוס שלי לירושלים וערכו טקס הערכה על כך שכל צוות המטוס והטייסים עמדו בגבורה בניסיון חבלה במטוס ישראלי ששייך לחברה ישראלית והחזירו את כולם בשלום.

הסיפור לא שינה את כוונותי והמשיתי לעבוד כדייל אוויר באל על עוד 32 שנים ופרשתי בשנת 2004.

קישור לסרטון הראיון בו רותם מראיינת את סבא יוסף

הזוית האישית

סבא יוסף: היה לנו מאוד מעניין ומסקרן כי גם סבא מעולם לא היה שותף ליצירת עבודה כזו.

הנכדה רותם: היה לי ממש כיף כי הכרתי סיפורים חדשים שלא ידעתי קודם.