מאגר סיפורי מורשת

סבתי, מרינה, נולדה בשנת 1950, בסימפירופול שבאוקראינה ועלתה לארץ בשנת 1991.

בסיפור הזה, סבתי היקרה תספר על כף כסף, חפץ יקר מאוד לליבה של משפחתנו, אשר עבר מלחמת עולם, הפגזות והרבה מאוד אכילות…

הכף עשויה כסף. על ידית הכף מוטבעים מספרים ואותיות. ע"פ המחקר שעשיתי, באתרי אספנים רוסיים, התגלה כי הכף יוצרה במוסקבה, במפעל של תכשיטן בשם ניקולאי גוריאנוב שראשי תיבות של שמו מוטבעים על הכף. בנוסף, מוטבעים ראשי תיבות של ויקטור סבינסקיי שהיה אחראי על הטבעת חותמות במפעל. מספר 84 הינו הטבעה של כסף במוצר. כלומר 84 גרם מתוך 100, הם כסף טהור. ליד הספרה 84 ניתן לראות את גאורגי הקדוש רכוב על סוס ובידו כידון, סמל של העיר מוסקבה.

סבתא מרינה מספרת: סבתי קבלה נדוניה, לכל אישה, היו כל החיים אוספים בגדים, כלי מטבח, מצעים, תכשיטים, פריטים העשויים כסף כדי שבחתונה, יהיה לה רכוש. וחלק מהנדוניה, הייתה כף כסופה. עם הכף הזאת אכל סבי, סוג של יוגורט מיוחד שבתו הייתה מכינה כל יום שישי.

הכף עברה לאמא שלי. היא הייתה אחות כירורגית וכאשר ברית המועצות לשעבר הצטרפה למלחמת העולם השנייה, בשנת 1941, היו המון פצועים ולכן הרשו גם לאחיות לנתח בשדה הקרב. אז כמובן שהיא הייתה צריכה לנתח, לא שהייתה לה ברירה. הדבר היחיד שלקחה היה פנקס חיילת ואת הכף הכסופה שהייתה מאוחסנת במוט המגף הימני.

לא היו אז מטבחים, כי יכלו להפציץ אותם כל רגע. מה שכן היה, זוהי כרכרה שנשאה סיר ענק ובו מרק. לכן, לכל החיילים היו כפות. הכף עברה את כל המלחמה, ואפילו נשארה עד שנת 1946בשדה הקרב, עקב סכסוכים עם מדינות אחרות.

לאחר המלחמה, באה הכף הביתה. ואז, לאחר הרבה שנים הגיעה לארץ בשנת 92 יחד עם אמא שלי. לאחר 4 שנים אמי נפטרה, ומאז הכף אצלי.

עד היום הכף נמצאת אצל סבתא, ומשמשת בתור כף רגילה ביותר. כל המשפחה אוכלת בה!

אני מאוד נהנתי לחקור, בכלל על המשפחה וגם על סוגי הכפות השונים. מאוד נדהמתי לגלות, שאם אמא של סבתי לא הייתה הולכת לטפל בכמה חיילים, 200 מטרים מהאוהל בו שהתה, היא היתה נספית. כאשר הלכה, הייתה הפגזה וכל מי שהיה באוהל נהרג.

הזוית האישית

ינאי: היה לי כיף מאוד לדבר ולתשאל את סבתי, והיו כמה דברים מעניינים שהיא סיפרה שלא ידעתי לפני, על הכף ועל ההיסטוריה שלה. אני מאחל לה בריאות ושלווה. סבתא מרינה: היה לי כיף לספר לנכדי את הסיפור. אני מאחלת לו המון בריאות והצלחה.