מאגר סיפורי מורשת

סבתא שולה (שולמית רביץ) נולדה וגרה עד היום בישראל, היא גרה בעיר חיפה ובקריית ביאליק. הוריה קראו לה שולמית כי ההורים שלה אהבו את השם הזה.

להורים של סבתא שולה קראו מרים וישעיהו ולאחותה קראו לאה. אימא של סבתא שולה הייתה עקרת בית ואבא שלה עסק בבניה. בדירה שבה גדלה סבתא שולה היו שלושה חדרים. אימא של סבתא בישלה את האוכל במטבח שהיה די קטן. כל המשפחה התקלחה במקלחת שבתוך הדירה. הכביסה כובסה ביד או במכונת כביסה.

בילדותה סבתא שולה שיחקה עם אחותה וחבריה ברחוב, בגינה או בבית הספר. סבתא גדלה ברחוב גאולה שבחיפה. זה רחוב שנמצא בשכונת "הדר", אחת השכונות הוותיקות בעיר. השכונה של סבתא הייתה יהודית והיה בית כנסת במרחק הליכה מהבית. תושבי השכונה נפגשו ברחוב, במכולת, בגינה ובחגים בבית הכנסת. כולם לבשו בגדים רגילים. במהלך השבוע המשפחה של סבתא אכלה אוכל רגיל כמו עוף, תפוחי אדמה, אטריות, מרק וכו'. את הקניות ערכו במכולת השכונתית (חלב, לחם, ביצים), אצל הקצב (בשר) ובשוק (ירקות, פירות).

מתכון של סבתא שולה – קרפעלך תפוחי אדמה (50 יחידות)

המצרכים להכנת בצק

600 גרם קמח לבן רגיל

300 מ"ל מים רותחים

ביצה

כף וחצי מלח

2 כפות שמן

המצרכים להכנת המילוי

4 תפוחי אדמה גדולים שטופים

בצל גדול קצוץ

כפית מלח

רבע כפית פלפל שחור

אופן ההכנה

בצק: יש לערבב בקערה גדול את כל המרכיבים של הבצק עם כף עץ (זהירות מים רותחים!) עד לקבלת תערובת בצק אחידה ללא גושים. לאחר מכן לכסות את הקערה ולהעביר לחצי שעה במקרר.

מילוי: לבשל את תפוחי האדמה עד שהם רכים (לנעוץ מזלג כדי לבדוק). לטגן את הבצל הקצוץ עד שיהיה זהוב (לא שרוף). לאחר שתפוחי האדמה יתקררו צריך לקלף אותם ולמעוך עם מזלג עד שמקבלים פירה חלק, מוסיפים את הבצל המטוגן ומערבבים.

את הבצק יש לחלק ל- 3 ולרדד על משטח מקומח ל- 3 עלים בעובי חצי סנטימטר בערך. לאחר מכן צריך לקרוץ 50 עיגולים עם כוס. לשים בכל עיגול כפית קטנה מהמילוי, למרוח מעט מים על ההיקף של העיגול, לקפל לחצי ולהדביק את הקצוות.

להרתיח מים עם כף מלח בסיר. לאחר הרתיחה להוריד לאש בינונית ולשים כל פעם 8-10 יח' של קרפעלך לבישול. ברגע שהם צפים הם מוכנים. להוציא עם כף מחוררת ולהניח בקערה בצד. לעשות שוב עד לבישול כל הקרפלך. כדי להפוך את הקרפלך ליותר טעימים אפשר להקפיץ אותם במחבת עם חמאה ולפזר מעל בצל מטוגן.

בתיאבון!

חפץ שעובר מדור לדור

יש לסבתא כיסא נדנדה עתיק מעץ, העובר מדור לדור במשפחת אבי, משפחת רביץ, כבר ארבעה דורות. הכיסא יוצר בגרמניה בשנת 1920 לערך, אך לא ידוע לנו בדיוק מתי. הכיסא עשוי עץ מיוחד במינו בגוונים שונים של חום עם גימורים מיוחדים, גם עגולים וגם בולטים. לכיסא יש גם כרית מיוחדת, היא הכרית המקורית של הכסא ומחזיקה עשרות שנים.

הכיסא היה של אדי, אביו החורג של סבא שלי מצד אבי, שהיה כמו אבא שלו וגידל אותו כל חייו. אדי היה יושב על כיסא הנדנדה שעות רבות ומאוד אהב אותו. לאחר פטירתו, סבתא רבתא שלי, סבתא אירה, שמרה את הכסא כמזכרת ממנו וישבה עליו גם כן לא מעט. לאחר פטירתה, הכסא עבר לבית של סבא וסבתא שלי האהובים, עד שאבא שלי, כשעבר דירה למגורים לבד, ביקש לקחת אותו לדירה שלו וסבא וסבתא שלי, שידעו כמה אבא שלי אהב את סבתא אירה, הסכימו ישר. הכסא עבר עם אבא שלי מדירה לדירה עד היום. אנחנו, הילדים, מאוד אוהבים את הכיסא הזה ועם השנים אפילו שיפרנו אותו קצת והוספנו לו גב מסאז' שאפשר לחבר ולהסיר מתי שרוצים.

הזוית האישית

ברק: שמחתי ללמוד על החיים שלך ובעיקר על הילדות שלך. הייתי שמח לפגוש אותך בתור ילדה, כי אני בטוח שהיינו יכולים להיות חברים טובים. הכי חשוב – אני ממש רוצה שתכיני לי קרפלך!

סבתא שולה: נהניתי מאד לשוחח איתך כשהכנת את הסיפור. יש לי עוד הרבה מה לספר לך על החיים שלי ועל אירועים מעניינים שקרו לי. אני מקווה שגם אתה נהנית. זה מאד חשוב שנכדים ילמדו וידעו יותר על החיים של סבא וסבתא שלהם ואני שמחה שהתכנית אפשרה לי לספר לך על ההיסטוריה שלי, של סבא ושל המשפחות שלנו.