מאגר סיפורי מורשת

סבתא חדווה מספרת לדניאלה על מקום הולדתה המיוחד

בצעירותי כאשר נשאלתי היכן נולדתי והייתי משיבה – קפריסין, אם השואל/ת היו מגיבים ב"איך ההורים שלך הגיעו לשם?" הייתי יודעת שחסר להם ידע על פרק מאוד חשוב בהיסטוריה היהודית /ישראלית של השנים שלפני קום המדינה.

כאשר מלחמת העולם השנייה הסתיימה באופן רישמי ב – 7-8 במאי 1945, כאשר הכוחות הנאצים נכנעו לבעלות הברית, יבשת אירופה הפכה ל"תחנת רכבת" ענקית. הכוונה היא שמאות אלפי אנשים החלו לנוע בה לכיוונים שונים. שבויי מלחמה החלו לנוע לכיוון ארצות מולדתם, יהודים ששוחררו מהמח נות החלו לנוע לארצות וערי הולדתם, כך גם אלפים רבים של יהודים שברחו בזמנו לרוסיה, לאוזבקיסטן, לבוכרה ואפילו לסין הגיעו יהודים בבריחתם מהנאצים.

אירופה הייתה אחרי מלחמה בת שש שנים, חלקים רבים בארצות שונות היו הרוסים וכך תשתיות רבות. לא הייתה תחבורה מסודרת ומאורגנת. היו רכבות, מעטות מדי, רכבים פרטיים בודדים, כלי התחבורה העיקריים היו משאיות, אך הן היו קטנות בהרבה מהגודל שאנו מכירים כיום. אנשים רבים שילבו נסיעות ברכבת, טרמפים במשאיות והליכה ברגל.

היהודים שורדי השואה נדדו ברחבי אירופה כדי לחזור לביתם כדי לראות מי ממשפחתם שרד. רובם, אחרי מסע של ימים ושבועות הגיעו לבית וגילו שאנשים אחרים גרים בו, נשארו במקום כדי לחכות לבני משפחה שחזרו. רק מעטים זכו לפגוש בני משפחה ששרדו. שורדי השואה הבינו שאין להם בית וגם מולדת כבר אין להם. הם עקורים. חלק ניסו להגיע לארצות שקרובי משפחה שלהם הגיעו לשם לפני המלחמה כמו ארה"ב, ארגנטינה, ומדינות אחרות בדרום אמריקה.

הרוב הבינו שליהודים יש רק מקום אחד בעולם וזוהי ארץ ישראל. התחילו להתארגן קבוצות של אנשים בקיבוצים לפי תנועות נוער שמטרתם הייתה להגיע לארץ ישראל, מדינת ישראל עדיין לא קמה. בארץ ישראל הוקמו תנועות "הבריחה" ו"עלייה ב' ", כדי לארגן את היהודים ולסייע להם לצאת מהמקומות בהם שהו למסע העלייה לארץ ישראל. הגיעו שליחים מארץ ישראל וחיילים של הבריגידה היהודית, הם הקימו מחנות עקורים, שלמרבה האירוניה היו על אדמת גרמניה וחלק מהם במחנות שהיו מחנות כפייה וגם קיבלו את שמם. במחנות אלה התקיימו חיי קהילה, אנשים נישאו, נולדו ילדים ולכן הוקמו שירותי דת, גני ילדים, בת י ספר, גם המבוגרים למדו עברית ושירים ארץ ישראליים.

ארץ ישראל עצמה הייתה תחת שלטון המנדט האנגלי. כאשר הובן שמאות אלפי יהודים עושים את דרכם לארץ, תחת לחץ של הערבים שהיו כאן ולא רצו להפוך למיעוט, האנגלים סגרו את שעריי הארץ בפני היהודים שורדי השואה. וכך התחילה להתארגן העלייה הבלתי ליגאלית, הלא חוקית. הדרך היחידה להגיע לארץ הייתה באוניות אך מהיכן ומי ישיג את האוניות? יהודי ארה"ב גויסו לתרום כספים לרכישת האוניות והיו גם יהודים ששירתו בזמן המלחמה בחיל הים האמריקאי והם התנדבו להשיט את האוניות וגם תורמים אחרים. נרכשו אוניות וספינות קטנות וישנות, לעיתים אוניות משא, הן שופצו, הוכנו בהם מאות ולפעמים אלפי דרגשים כדי שיכילו כמה שיותר אנשים.

המקום היחיד ממנו אפשר היה להפליג היתה איטליה, היהודים שרצו לעלות לישראל, המעפילים, היו באירופה ולא היו רשאים לנדוד ולהגיע לאיטליה. אנשי הבריחה גילו מקום ליד העיר זלצבורג באוסטריה שבחלקו היה מעבר חוקי לאיטליה. אבל היהודים לא היו רשאים לעבור במעבר זה אז מה עושים? בין אוסטריה ואיטליה מפרידים הרי האלפים הגבוהים והמושלגים וזו הייתה האפשרות היחידה, שאמנם נשמעת בלתי אפשרית, כדי להגיע לאיטליה.

רכזי הקיבוצים, אליהם הצטרפו כל הזמן שורדים שנדדו לבדם קיבלו את ההוראה להגיע למעבר הזה באוסטריה ואנשי הבריחה הדריכו וליוו את הקבוצות במעלה האלפים המושלגים בצד האוסטרי, ואז הם ירדו לצד האיטלקי שם חיכו להם משאיות שלקחו אותם לתוך איטליה. באיטליה הם שהו במחנות, חלקם באחוזות ווילות נטושות, אירגון הג'וינט היהודי דאג להם למזון ולבגדים. אחרי ששהו תקופה מסוימת באיטליה הם הוסעו במשאיות לעבר נמלים מסוימים באיטליה,שם הועלו על הספינות שחיכו להם. כל הספינות קיבלו שמות עבריים, הוריי למשל עלו על האונייה "מולדת" ששמה הקודם היה פאטרייה.

כפי שסיפרתי קודם, הבריטים סגרו את שערי הארץ ולא איפשרו לספינות העמוסות באלפי פליטים יהודים שכל חלומם היה להגיע לארץ, להיכנס. הם שלחו מטוסי סיור לאתר את הספינות בים ואז היו שולחים את המשחתות שלהם שהיו מכוונות או גוררות את הספינות לחוף חיפה ומשם היו מועברים ישירות לאוניית המעצר האנגלית "אושן וויגור" ומשם הוסעו ל…… קפריסין. כאש ר החל הזרם הגדול של הפליטים היהודי ם להגיע לארץ, כלאו אותם בתחילה במחנה עתלית, אך משזה התמלא, בנו האנגלים מחנות מעצר מגודרים, עם מגדלי שמירה בהם חיילים חמושים, באי קפריסין הסמוך לישראל שגם היה תחת שלטונם. משנת 1946 עד אמצע שנת 1949 שאז נסגרו המחנות, שהו בהם יותר מ- 32,000 פליטים.

הוריי כאמור עלו על ה"מולדת" ב – 23 במרץ 1947, אחרי כמעט שבוע בים שבו האונייה כמעט טבעה הצוות שידר קריאת אס.או.אס – קריאה בינלאומית לעזרה. גם מטוס הסיור האנגלי גילה אותם וארבע משחתות הגיעו – להציל, אבל גם לגרש לקפריסין. כך הגיעו הוריי יחד עם חברי הקיבוץ שלהם "לניצחון" של תנועת "איחוד" באחד לאפריל 1947 לקפריסין. בתחילה שוכנו במחנה אוהלים ואח"כ הועברו בקומנדקרים עם חיילים חמושים למחנה מספר 67 שבו היו מבנים מפח עם גגות מעוגלים שבקיץ להטו מחום.

 במחנה המעפילים בקפריסין

וכך נולדתי בקפריסין בינואר 1948, בהיותי בת שבועיים הגענו לארץ באונייה הישראלית "קדמה" בעלייה שנקראה "עליית התינוקות" שכן רק זוגות עם תינוקות הורשו לעלות עלייה וכן כמה ילדים שחיכו להם קרובי משפחה בארץ .

הזוית האישית

סבתא חדוה: נולדתי בתקופה מאוד משמעותית לעם היהודי, באותה שנה בה נולדה המדינה ואני שמחה שהגענו ביחד לגיל 75. אני מאחלת לעצמי עוד שנים רבות כדי שאזכה לראות את התפתחותם של נכדיי ולראות את המדינה שלי משגשגת ופורחת.