מאגר סיפורי מורשת

רחל חנית נולדה בשנת 1949 בבית החולים הדסה שבתל אביב, אז בין הרחובות בלפור ומאזה, וגדלה ברמת גן. הוריה, שניהם עלו לארץ בשנת 1936 מליטא ועבדו בארץ בחלוקת חלב.

אמה שושנה חנית (שם שעוברת מהשם ״רייזל״), עם משפחתה שכללה את הוריה ואחותה, עלתה לארץ כנערה באונייה ליפו. אביה צבי חנית (שם שעוברת מהשם "הירש חני׳ס"), עלה לבדו כחלוץ באונייה לחיפה. לפני שהגיע לארץ היה שלוש שנים במחנה הפועל המזרחי – מחנה הכשרה של פרגאה, ליד וורשה. הוא הגיע ארצה בעזרת סרטיפיקט. אביה הגיע מבית דתי בעוד שאמה מבית חילוני, והיא עצמה גדלה בבית דתי.

חוץ מסבא וסבתא מצד אחד ושני דודים (אחד מכל צד), שאר משפחתה לא הצליחו לברוח לפני מלחמת העולם השנייה (כמותם) ונספו בשואה. אביה תמך בדרך הלח״י והאצ״ל ועם קום המדינה שירת בצה״ל. רחל הייתה האמצעית בין שלוש אחיות, הגדולה ציונה הייתה מבוגרת ממנה בתשע שנים, ההפרש נגרם בעקבות תקופת הצנע שהייתה אז. והצעירה חיה, קטנה ממנה בכמעט שנתיים.

עד כיתה ח׳ למדה רחל בבית ספר עממי, בשנתיים הראשונות למדה בבית הספר ״בית יעקב״, בית ספר חרדי. ובכיתה ג׳-ח׳ בבית הספר ״עתיד״. לאחר מכן למדה בתיכון בליך במגמה ביולוגית. בסיום התיכון, מיד לאחר סיום מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים, התחילה ללמוד רפואה בפקולטה בתל אביב. אז, גם נישאה בגיל 21 לשמואל הרינג, ושינתה את שמה ל״רחל הרינג״.

בסיום לימודי הרפואה, לאחר שש שנים, עשתה סטז׳ בבית החולים תל השומר, שיבא של היום. ולאחר מכן התחילה בהתמחות בנוירולוגיה בבית החולים בלינסון. במהלך אותן שנים בהתמחות נולדו לרחל שלושה ילדים, בנה הבכור, ירון הרינג (כיום מהנדס). ושתי בנותיה, הגדולה ענת הרינג גוזמן (למדה עריכת דין ועובדת כמהנדסת) והקטנה ליה הרינג כהן (אמי, כיום מהנדסת). ביתה התנהל כבית מסורתי.

לאחר סיום ההתמחות נסעה רחל עם משפחתה לפוסט התמחות בלונדון בבית החולים Charing Cross ב-Princess Margaret Migraine clinic, הם התגוררו ב-golders green. לאחר שלוש שנים, חזרה לארץ עם משפחתה ועבדה בבית החולים בלינסון והשרון בפתח תקווה ומשם בבית החולים מאיר שבכפר סבא. ולאחר כמה שנים התגרשה ושינתה את שמה ל ״רחל הרינג חנית״ (הוסיפה את שם המשפחה מנעוריה).

רחל עבדה עד הרגע האחרון, גיל 67 (לפי החוק). אך היא עדיין עובדת בקופות החולים מכבי ומאוחדת בכפר סבא ואף באופן פרטי. לרחל כיום יש משפחה גדולה ואוהבת שכוללת את שלושת ילדיה ואחד עשר נכדים.

הזוית האישית

סבתא רחל: נהניתי מאוד מאוד מהתכנית ומהבילוי המשותף עם נטעוש (שם חיבה) נכדתי המקסימה. עונג גדול היה לספר על הנושאים האלה, נושאים שאנחנו מדברות עליהם מדי פעם. השנים חולפות מהר, הזמנים השתנו מאוד, אבל הקשר הרב דורי קיים בביתנו ונותן לכולנו המון כוח, ידע, הבנה וקבלה.

נטע הנכדה המתעדת: ההשתתפות בתכנית הייתה חוויה מדהימה, עם למידה על העבר של סבתי, נושא שאנו לא דנים בו הרבה. החקר עזר לי להבין רבות על סבתי, עליי ועל מה שארצה לעשות בחיים. אני מאמינה כי מכל אדם ניתן ללמוד דבר או שניים, אך מסבתי אף יותר. ההזדמנות לשבת ולדבר איתה הינה הזדמנות יחידה במינה. מהכרות עמוקה עם סבתי ועד הכנת הסיפור בעצמי, חוויה זו נתנה לי הרבה משציפיתי, או יכולתי לבקש. בנוסף, אני מרגישה שתכנית הקשר הרב-דורי והקשר שלי לעבר משפחתי התחזק ביותר, וזה שווה הכל בעיני.