מאגר סיפורי מורשת

שמי שלמה וסבי מוריס (Maurice) נפטר כשאמי הייתה נערה בת 15. את סיפור חייו שמעתי מאימא שלי.

משפחתו של סבי היגרה לארצות הברתי באמצע המחצית ה-19 מאזור גרמניה של היום. המשפחה גרה בתחילה בניו יורק (כמו רוב היהודים בארצות הברית של אז). המשפחה הייתה בדרכה למערב ארצות הברית בחיפוש אחר אופציות תעסוקה חדשות אך לבסוף השתקעה בשיקגו. סבי נולד בשנת 1917. הייתה לו עוד אחות אחת.

שמו של סבא היה מוריס  – לא היה לו שם יהודי. אימא שלו הייתה עקרת בית ואבא שלו עבד במפעל טקסטיל גדול ומפורסם בשיקגו דאז. הוא התמחה בגזירת בדים עבור בדים לבעלי מוגבלויות. בפעם אחת הוא תפר חליפה לנשיא ארצות הברית רוזוולט שהיה מרותק לכיסא גלגלים.

סבא מוריס התחתן בשנת 1942 מיד לפני שנשלח לצפון אפריקה לשרת בצבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. בזמן המלחמה הוא שירת במערך האימונים של הכוחות לקראת הלחימה באירופה. בשלהי המלחמה הוא הגיע לאיטליה. כשהיה שם, סבתא שלי שלחה לסבא פיצה מארצות הברית לאיטליה (מיותר להגיד שכשהיא הגיעה היא הייתה לא כל כך אכילה).

אשתו אנט (סבתא שלי) עבדה בזמן המלחמה בפרקליטות צבא ארצות הברית.

לאחר המלחמה המשפחה של סבא שלי התגוררה תקופה קצרה בפרברי שיקגו ולאחר מכן סבא פתח מוסך וחנות חלקי חילוף לרכבים בעיירה Zion במדינת ויסקונסון. ב-Zion  סבא וסבתא שלי היו המשפחה היהודית היחידה ולאחר שנה הם עברו לעיירה הסמוכה Kenosha.

המשפחה הייתה מאוד קשורה ליהדות וחיו חיי יהודיים פעילים בקהילה רפורמית ב-Kenosha. הילדים שלהם ציינו בר/בת מצווה והם שמרו כשרות בבית. החיים היהודיים שלהם היו מאוד חשובים להם מתוך חיבור עמוק לעם היהודי ולמסורת הדורות.

סבא מוריס נפטר בשנת 1966 בהיותו בן 49 בלבד.

סיפור חייו של סבא הוא בעיני הסיפור של מעמד הביניים בארצות הברית בתקופה ההיא שניסו בסך הכל לפרנס את משפחתם בכבוד ולהיות אנשים טובים ופרודקטיבים. הסיפור יכול ללמד אותנו להעריך את הדברים הפשוטים בחיים!

הזוית האישית

שלמה: אמי וסבתא שלי שנפטרה בשיבה טובה לא הרבו לדבר על סבא מוריס וקורות חייו היו תמיד עלומים עבורי. היה נחמד ללמוד עוד קצת על החיים שלו כפי שהיו לפני פחות ממאה שנה אבל כל כך רחוקים מהחיים שלנו היום.