מאגר סיפורי מורשת

לסבי קוראים יהודה ושם המשפחה שלו הוא שחר, אשר עוברת מ"שוורצוורט". מקור השם שוורצוורט ממשפחתו שמפולין ופירושו "מילה שחורה". סבי נולד ב-24/10/1954, בישראל בבית החולים "בילינסון" שבפתח תקווה. להוריו קראו ישראל-חיים ורוחמה שוורצוורט. אביו נולד בפולין ואמו נולדה בישראל ביפו, והיא היתה דור שביעי בארץ. אביו של סבי, סבא רבא שלי, ניסה לעלות לארץ על ספונה של אניית המעפילים "אקסודוס", אך הניסיון כשל כאשר הבריטים גילו שהאנייה נושאת עליה יהודים. כשהגיעה לארץ, משחתות בריטיות נגחו בשני צידי האנייה ולאחר מכן הורידו את כל הנוסעים בכח ושלחו אותם למחנות מעצר בקפריסין. משם העבירו אותם לצרפת. אביו של סבי עלה לארץ באנייה "אף על פי כן" ושמה מסמל על כך שלמרות הכישלון של האנייה "אקסודוס" עדיין לא התייאשו והמשיכו להעלות יהודים לארץ.

סבי גדל בשני בתים בחולון, אחד בשדרות קוגל שהיה הרחוב הראשי של חולון והשני ברחוב שנקר. הוא למד בבית הספר היסודי "כצנלסון" ובתיכון למד בבית הספר "אורט", בו למד גם אבי לאחר מכן. בחופשים בבית הספר היסודי נהג ללכת עם אביו, שהיה רופא כירורג, לעבודתו. הוא מאוד אהב והתלהב לראות את אביו עובד ואף עזר לו הרבה בעבודתו. עוד הוא מספר שבמכון הרנטגן היה עוזר לטכנאי הרנטגן לפתח את הפילים.

הוא השתתף בילדותו בשתי תנועות נוער, "הנוער העובד" וה"צופים", ובדרך כלל בכל יום שישי נהגה הכיתה להיפגש יחד במרכז העיר. סבי חגג בר מצווה בבית הכנסת ואפילו קרא פעמיים את פרשת השבוע, מכיוון שעוד נער שחגג איתו את בר המצווה גמגם ולפי המסורת היהודית אסור למי שמגמגם לקרוא בתורה. לכן סבא שלי קרא עוד פעם גם בשבילו והוא אומר שהיה עושה את זה עוד פעם. משפחתו היתה נוסעת בכל שנה בקיץ ל"בית הבראה" ובימי שבת היו מבקרים את המשפחה המורחבת.

סבי הכיר את סבתי דרך הטלפון כשהיו בצבא, והם התחתנו ב-06/10/1976. האירוע הכי מרגש מבחינתו, היה הולדת אבי, בנו הבכור, והוא מספר שהוא ראה כמה ההורים שלו התרגשו ושזה היה להם מאוד חשוב לזכות לראות את הולדת הנכד שלהם, לאור העובדה שהולידו את סבי בגיל מאוחר יחסית. ובמיוחד, לאור כך שהם הרגישו שאחרי כל הזוועות שעבר אביו של סבי, סבא רבא,  בשואה, חשוב להקים משפחה בארץ ולהמשיך את החיים. סבי מאוד התרגש ושמח כשנולדנו, ואנחנו חוגגים ביחד חגים וימי הולדת.

ברצוני להתמקד בחפץ שעבר לסבי מאביו ולאביו מאביו, אשר עובר מאב לבן במשך ארבעה דורות, ובעל משמעות רבה עבורו ועבור כל המשפחה – כלי הרופא של סבא רבא שלי. סבא רבא היה רופא כירורג עוד בפולין, וגם לאחר עלייתו לארץ בבית החולים רמב"ם שבחיפה. שם הכיר את סבתא רבתא שלי דרך אחותה, אשר אמרה לה שפגשה מישהו בצוות הרפואי, שיש לו אצבעות של פסנתרן ושהיא חייבת לפגוש אותו. לאחר זמן קצר הם התחתנו ועברו לגור יחד בחולון, שם יסד את קופת החולים "מנסבך" בה עבד עד צאתו לפנסיה, ולאחר מכן בהתנדבות עד גיל 75.

הכלים היו שייכים לסבו של סבי, סבא רבא רבא שלי, אשר היה רופא. לאחר מותו, אביו של סבי, סבא רבא שלי, אשר גם הוא היה רופא כירורג, הוציא אותם מהמחבוא ושמר אותם אצלו. סבי אומר שרוב הכלים בערך משנת 1890, כמו למשל המזרקים שלא עשויים מפלסטיק, כמו היום, אלא עשויים מזכוכית והם מאוחסנים בקופסה מנירוסטה. לכל מזרק יש מחטים מסביבו, אותן היו מחטאים בחום גבוה בתנור מיוחד שקוראים לו סטריליזטור. הוא הראה לי איך אביו לקח את האמפולה ואת המחט המותאמת, לפי העובי שהיה צריך, מחבר אותה לאמפולה ומושך למעלה לפי כמות החומר שרצה. לאחר מכן הראה לי איך אביו טפח על המזרק כדי להוציא את האוויר שנותר במזרק, על מנת שלא ייכנס לגוף. לאחר השימוש הוא דאג לחטא את כל המחטים אפילו כשהשתמש רק באחת, כדי לשמור על הסטריליות, החזיר את הכל למקום והקופסה ננעלה על ידי קפיץ שהיה סוגר את המזרק והמחטים הרמטית.

עוד דוגמא היא הצבטות אשר השתמש בהן כשהיה צריך להוציא משהו שנתקע בגוף. היה לוחץ בצד אחד ובצד השני תפס את מה שרצה להוציא וזה אפילו לא כאב. ישנם כלים משנת 1800 כמו למשל קופסאות תפרים אורגינליות שהיו של סבא רבא שלו, ובתוכן תפרים עם מכסה גומי למניעת כניסת אוויר ושמו אותם בתוך קופסה על מנת שהם יישמרו, וכך הם לא נשברו והחוטים תמיד היו סטריליים וטובים, אפילו שהם כבר מאוד ישנים. כשסבי סיפר לי על הכלים ופירט על כל כלי הוא מאוד התרגש מכיוון שזה מאוד ישן ועתיק ובעל ערך רב עבורו, ומחזיר אותו שנים אחורה.

הכלים בעלי משמעות רבה גם עבורי מכיוון שזה מדהים כמה דורות הם עברו וכמה שימושיים הם היו, ואף הצילו חיים באמצעותם. הידיעה שסבא רבא שלי, אביו וסבו עבדו עם הכלים האלו בתור רופאים מעוררת בי גאווה.

עוד מהיותו צעיר סבי עבד בחברת טיולים מאורגנים. הוא תמיד אהב את המקצוע והוא אומר שהוא מרגיש שהוא מגשים לאנשים חלומות ומשמח אותם. לראות אותם חוזרים מהטיול מחוייכים ומאושרים משמח אותו.

המסר שסבי רוצה להעביר לי הוא שכל מה שארצה אוכל להשיג, כלומר כל החלומות שלי יכולים להתגשם אם אתאמץ עבורם, ותמיד לפני שאני אומרת משהו, לשים את עצמי במקומו של האחר ולחשוב איך הייתי מרגישה במקומו אם היו אומרים לי את מה שאני רוצה לומר.

הזוית האישית

סבא יהודה: סבי מספר כי הוא מאוד התרשם מהעבודה איתי, שאני יסודית, מתעניינת וסקרנית, ושהוא נהנה מאוד לעבוד איתי, והוא מאחל לי הצלחה בכל שאבחר בחיים. עמית: נהניתי מאוד לעבוד עם סבי, והרחבתי מאוד את הידע שלי בנוגע למשפחתי, אני מאחלת לו שיהנה תמיד מכל מה שעושה ושתמיד יהיה קרוב לאנשים שאוהבים אותו.