מאגר סיפורי מורשת

סבא יהודה נולד בפרס בעיר עזנה, בשנת 1955, להוריו רחמים וסולטנה לאה שמחי ז"ל.

לסבא עוד תשעה אחים והוא השלישי מביניהם. בגיל 10, בשנת 1965, עלה סבא יהודה עם משפחתו לארץ ישראל, ולמרות שרצו ללכת לגור בבית שמש, ההורים לא הסכימו ולכן עברו לגור ביבנה. הוא למד בבית הספר הממלכתי ביבנה, ולאחר מכן עבר לבית הספר ניצנים עד שהתגייס לצבא. בפרס, ארץ הולדתו של סבא יהודה, היה נהוג לחרוט על כלי כסף. היו אנשים שעסקו בזה והיו מומחים לזה. את הכלים היו נותנים לפעמים כמתנות בחתונות, לחתן והכלה שישמשו להם לאחסון, אוכל, צמחים או להגשה, בביתם החדש.

לכבוד חתונתם של סביי סבי, הביאו להם כלים, קערה, מגש וכד', מכסף אמיתי ועליהם חרוטים ציורים מפורטים של אנשים ופרחים. הם שמרו עליהם בביתם,  וכשהגיעה חתונת בתם הם נתנו לה אותם במתנה לכבוד הבית שבנו.  סבא רבא וסבתא רבא שלי, רחמים וסולטנה לאה שמחי ז"ל, עלו לארץ עם הכלים, שמרו עליהם היטב, למרות כל הסכנות שארבו לכלים. בזמן השהייה במטוס, כשעלו לארץ, היו אנשים שניסו לגנוב את הכלים. כשהגיעו לארץ, שוב היו צריכים לשמור עליהם מפני שודדים ולמצוא להם מחבוא טוב. הם קיוו להביא את הכלים האלה, יום אחד לבנם יהודה.

במשך כל השנים שמרו על הכלים, למרות שלא האמינו שיצליחו לעשות זאת. ואז, הגיעה חתונת סבי וסבתי, יהודה שמחי ושושנה בבאי (זה היה שמה לפני הנישואים). ההורים של סבא יהודה נתנו להם את הכלים המיוחדים באמצע האירוע, ממש אחרי שירדו מהחופה. בחתונה היו כמובן כל הדודים והאחים הפרסיים, וגם קרובים שהמשפחה הכירה כשבאו לארץ. אותם אנשים התעניינו מאוד באותם חפצים, שכן לא בכל יום יוצא לראות כלים עשויים עבודת יד מכסף שבאו מפרס. ועד היום, סבי וסבתי שומרים על הכלים בביתם, הם כמובן לא משתמשים בהם, כדי לשמר אותם טוב יותר.

הזוית האישית

יעל: במהלך תיעוד הסיפור למדתי משפטים בפרסית, למדתי והפנמתי מסרים ולקחים. זכיתי להתחבר לשורשים שלי ולדורות הקודמים שלי, למדתי על הארץ ממנה באו סבי וסבתי ועל חייהם בפרס, והתחברתי דרך אותם חפצים עתיקים להיסטורית משפחתי. ואני איחלתי לסבא רק בריאות והודיתי לו על הסיפור שסיפר לי.