מאגר סיפורי מורשת

ילדות

סבתא שלי נולדה בבולגריה. בגיל שלוש יחד עם משפחתה, אמה וחמשת האחים שלה עלתה לארץ. היא הייתה האחות אחת לפני ההכי קטנה במשפחה. היא אינה זוכרת את סיפור העלייה, אבל סבתא שלי זכרה סיפורים שההורים שלה סיפרו לה.

סבתא שלי סיפרה לי שהם עלו לארץ בספינת מעפילים וישר כשהגיעו פינו אותם לעתלית (יישוב בארץ), שם היה מחנה המעפילים. הם גרו בצריף קטן, הצריף היה בגודל של חדר אחד היו בו כמה מיטות מברזל ומטבח משותף.  אחרי שלוש שנים העבירו אותם למעברה בפרדס כץ, גם שם גרו בצריף בגודל של חדר וחצי וגם שם היו מיטות ברזל ותנאי מחייה קשים. לאחר תקופה הם עברו והתמקמו בסופו של דבר ברמת גן.

סבתא שלי למדה בבית ספר דתי ולאחר מכן היא עברה לבית החינוך גורדון בתל אביב. היא מספרת שפעם לא הייתה חטיבת ביניים, היה רק יסודי – בו למדו מכתה א' עד ח' וזו הסיבה שבית הספר היה גדול. בנוסף לזה היא מספרת שבכל יום שישי כל תלמידי בית הספר היו מתאספים  על מגרש הספורט והיה מתקיים טקס.

סבתא שלי מאוד אהבה את שיעורי תנ"ך, מתמטיקה ותרבות ישראל ולעומת זאת היא לא אהבה את שיעורי עברית.  סבתא שלי הוסיפה ואמרה: "ככל שהמורה יותר לבבי ככה האהבה למקצוע גדלה".

סבתא שלי מספרת שכשהייתה קטנה היא הייתה נפגשת עם כל השכונה הם היו כמו חבורה והם היו משחקים בכדור, מחניים, כדורגל, מחבואים ועוד כל מיניי משחקים שעכשיו פחות משחקים, אבל הם לא בקשר  .

סבתא שלי הכירה את סבא שלי באמצעות שכן בביניין שבו היא גרה בבת ים. לסבא היה חבר בבניין הזה שהיה גם חבר של סבתא שלי. באמצעות החבר המשותף היא נפגשה עם סבא שלי. הוא קרב בין סבתא שלי לסבא שלי עד שהם הפכו לזוג.

סבתא שלי מספרת שסבא שלי הציע לה נישואים באחת מפגישותיהן, היא הייתה בשוק. סבתא מספרת שהיא כבר לא ידעה איך היא הרגישה, כי היו לה כל כך הרבה רגשות מעורבבים: התרגשות, שמחה, הלם ועוד המון רגשות מעורבבים, כי היא בכלל לא חשבה שהוא עומד להציעה לה נישואים.

סבתא שלי וסבא שלי התחתנו באולם גדול בתל אביב, כל המשפחה שלהם וכמה חברות וחברים הגיעו לחגוג את החתונה.  שרה אחות של סבתא שלי איפרה והלבישה את סבתא שלי ובגלל שלשרה הייתה מספרה היא עשתה לסבתא שלי תסרוקת מיוחדת ומהמספרה סבא שלי בא לקחת את סבתא שלי לאולם.

 ביום נישואי סבא וסבתא

בתחילת הנשואים הם גרו בבית של אימא של סבתא שלי בבת ים ומשם הם עברו לחולון. סבתא שלי לא זוכרת איך הדירה שלהם הייתה נראתה, אבל היא זכרה שתמיד סבא שלי היה מגדל בגינה המון המון צמחים. הם נורא אהבו ללכת לטיולים ביחד. פרנסתם הייתה בעיקר מעבודתו של סבא שלי שעבד בתחנת דלק.

סבתא שלי הכירה את סבא שלי ז"ל בגיל שבע עשרה ובגיל תשע עשרה היא התחתנה איתו. היא חייה עם סבא שלי בערך חמישים שנה עד למותו. בגיל עשרים ואחת היא ילדה את אימא שלי. שנה לאחר מכן את דודה שלי ושמונה שנים אחר כך היא ילדה את דודה שלי. לסבתא שלי היה מאוד חשוב שהילדים שלה יהנו, יהיו עם חינוך טוב ושידעו להתייחס יפה לאנשים.

באותו הזמן היא עבדה כגננת בגן של אימא שלי כשהייתה קטנה. כמה שנים לאחר מכן היא עברה לעבוד בחברת אמישרגז. אחרי 40 שנים באמישרגז סבתא שלי יצאה לפנסיה. סבתא שלי עבדה באמישרגז או יותר נכון נהלה את האמישרגז בגלל שהיא מאוד אהבה והתעניינה בהנהלת החשבונות.

הזוית האישית

מיכאלה: העבודה בתכנית הקשר הרב דורי הייתה חוויה נהדרת. לדעת עוד על סבתא דברים שלא ידעתי ושלא חשבתי לשאול בכלל. מאוד נהנתי לעשות את הדרך הזו למרות שהמטלה מעט הקשתה עליי כי אין לי הרבה זמן פנוי וסבתא ואני יותר אוהבות לעשות דברים ביחד ולא לשבת לדבר לעומק.

סבתא מרים: אני מאוד נהנתי לעשות את העבודה עם הנכדה שלי. לשבת ביחד לדבר, הרבה זמן לא דיברנו כך. וגם היה נורא כיף להיזכר בכל האירועים השמחים ואולי גם הפחות שהיו לי.