מאגר סיפורי מורשת

שמי עליזה יעקב דיאמנט נולדתי בחיפה בתאריך 24/8/1955 בבית חולים "מולדה" שהיה על הכרמל. אני דור שני לניצול שואה ,אבי ישעיהו גוסטב דיאמנט היה ניצול שואה, הוריו וארבעת אחיו נספו על קידוש השם במחנה הריכוז אושוויץ שבפולין. אבי הגיע לארץ בגיל 15 וחצי בשנת 1946 עם עליית הנוער. אמי צצליה צביה רוטמן עלתה בגיל 18 לישראל בשנת 1951, עם הוריה והם התגוררו בתחילה באוהל במחנה שער העלייה ולאחר מכן לקחו אותם למעברה בכפר חסידים.

בשנת 1953 לאחר היכרות קצרה התחתנו. לזוג נולדו שני ילדים בן ובת צביקה ועליזה שנקראו על שם הורי אבי שנספו בשואה בבית לא נהגנו לשאול שאלות על התקופה שאבי עבר במחנות כדי לא להכאיב לו עם הזיכרונות על המשפחה שנספתה. מדי שנה בהגיע יום השואה הורי היו מדליקים שש נרות נשמה לזכרם של ההורים וארבעת האחים. כיום אני ממשיכה להנציח את זכרם של משפחתי ומשתדלת להעביר לילדיי ונכדיי את המורשת המשפחתית.

עד גיל שנתיים גרנו בחווסה כיום בן דור לאחר מכן מאחר שאבי היה שוטר עברנו לגור במגורי השוטרים שבכלא ג'למה, עד שלילה אחד בשנת 1960 דפקו להוריי בדלת ואמרו שעלינו לפנות את הדירה ולעבור למגורים אחרים. הסיבה לפינוי כי למחרת הביאו לכלא את הצורר הנאצי אייכמן שלאחר משפט מתוקשר נדון למוות במדינת ישראל. משם עברנו לגור בקריית אליעזר ברחוב יואב 23 חיפה ,שכון שוטרים. משם עברנו לדיור קבע ברחוב צה"ל 71,חיפה.

האווירה בבית הייתה מאוד טובה, הוריי אחי ואני היינו כמו חברים טובים, נסענו לטיולים שיחקנו במשחקי חברה כשבאו חברות וחברים אליי ואל אחי הם הרגישו מאוד בנוח עם הוריי. כשלמדתי בבית ספר יסודי, למדתי מכיתה א' עד ח'. בכיתה ח' עשו מבחן שנקרא "סקר" ומי שעבר את הסקר היה קל יותר להתקבל לבית ספר תיכון טוב. לאחר מכן הלכתי ללמוד בתיכון מכיתה ט' עד י"ב. בשעות הפנאי שיחקנו בחבל, גומי, חמש אבנים, מחניים וכדורגל. תקופה קצרה הייתי בנוער העובד והלומד ותקופה ארוכה יותר בתנועת השומר הצעיר.

ניגנתי על תופים חצוצרה וקרן יער בתזמורת הנוער, היינו מופיעים במצעד המחולות ביום העצמאות. מכיתה ט'-יב' למדתי בבסמ"ת שהיה בית ספר מקצועי במגמה להנדסאות בניין. לאחי ולי עשו יחדיו בר מצווה ובת מצווה באולמי "קזינו" בת גלים. בחגים השתדלו תמיד לקנות לנו בגדים חדשים היו עורכים ארוחות חגיגיות ואבי היה הולך לבית הכנסת. המאכלים המיוחדים בראש השנה ובפסח גפילטע פיש שזה דג ממולא ובפסח מרק עם קניידלך.

התגייסתי לצבא כחודש לאחר מלחמת יום הכיפורים בטירונות לקחו אותי להכין מנות קרב לחיילים, את השירות הצבאי עשיתי בחיל הנדסה בבינוי "נשר". עסקתי במשך שנתיים בשרטוט המקצוע שלמדתי בבית ספר תיכון. בבסיס זה הכרתי קצין צעיר שאותו הכרתי לחברת ילדות שלי והם התחתנו, אותה חברת ילדות עבדה עם בחור צעיר שאותו היא הכירה לי והתחתנו לאחר חמישה חודשים במאי 1980. נולדו לנו שלושה ילדים שהקימו משפחות ועכשיו יש לי שבעה נכדים ובעזרת השם יהיו יותר.

מסורת משפחתית

בשנת 1990 אבי נפטר בל"ג בעומר –  ומאז נהגנו להיפגש בל"ג בעומר ולבקר בבית העלמין בקבר של אבי ואח"כ נפגשים לארוחה משותפת. בשנים הראשונות זה היה בטבע בחורשה ליד הבית של אמא בקרית אליעזר, מלווה בזיכרונות ילדות עם אבא ואמא ואחי. עם השנים המשפחות התרחבו והפסקנו את המפגש בטבע והלכנו לארוחה ביום האזכרה במסעדה או אצל אמא שנותרה המלכדת לאחר שאבא נפטר. בינתיים לפני כחצי שנה אימי צביה דיאמנט נפטרה והותירה חלל גדול עבורי מאחר והיא גרה אצלי בערוב ימיה, וכל המשפחה הייתה מגיעה לבקרה וזה היה מאוד משמעותי עבורי.

חשוב לי להמשיך ולהיות החוליה המקשרת מאחר ואחי הבכור נפטר לפני שנתיים צביקה דיאמנט ז"ל , ואני נותרתי  אז החלום שלי למעשה להמשיך ללכד את המשפחה המורחבת גם לאחר שאימי ז"ל נפטרה באוקטובר 2022. אין לנו משפחה גדולה במיוחד אך בכל זאת כפי שאמר אבי ז"ל הנצחון האמיתי שלו על הנאצים היא הקמת משפחה ולראות את ילדיו ונכדיו סביב שולחנו. כשאימי הייתה עדיין בחיים יצאנו לטיולי בר מצווה ובת מצווה עם ילדיי בחו"ל והם נהנו מאוד מחברת אימי וגם היא כמובן, טיילנו בפריז, לונדון ,אמסטרדם.

לאחי ז"ל יש שלושה ילדים שיהיו בריאים, אחת בקנדה אוסנת פורת אשר לא פשוט לה להגיע לארץ לכל מפגש שמחות או אחר, ושני בנים :זאביק דיאמנט שגר בישוב קהילתי טלאל בגליל מערבי ואוריאל דיאמנט שגר בנשר. ילדיי הם ערן יעקב שגר בנהריה ,קרן יעקב גרה בנשר, ועידן יעקב גר בנאות מרדכי.

לי ולאחי יש נכדים תודה לאל ואני עושה ממש מאמצים רבים להמשיך את המסורת המשפחתית ולקיים את המפגש לזכר אבי מידי ל"ג בעומר, נוספה לרשימה גם אימי ז"ל שתהיה לנו אזכרה שלה מדי שנה באוקטובר וממש סמוך ליום פטירתה היה יום שמחת תורה נפטרה יום אחרי איסרו חג סוכות תשפ"ג . אני יודעת שזו משימה לא פשוטה אך אקח זאת על עצמי כשליחות למען זכרם של הוריי ולמען ליכוד וגיבוש המשפחה בשמחות בעזרת ה'.

הזוית האישית

סבתא שרה: "תצלמו תצלמו… שיהיה לכם למזכרת. משפט זה אבי ז"ל תמיד אמר לנו שנצלם כל אירוע מפגש וכדומה כדי שיהיה מה להשאיר אחרינו עד 120 שנה"