מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בישראל פלשתין, לפני קום המדינה,

בתקופת המנדט הבריטי בסוף מלחמת העולם השנייה בשנת 1943.

 

הורי עלו מפולין בשנת 1933 , בגיל 22 כחלוצים. שניהם ידעו עברית עוד בארץ מוצאם. אבי עלה מקרקוב פולין ואמי מהעיירה נובי-דבור פולין. הורי נפגשו בארץ ונישאו בשנת 1935 בגיל 24 אמי עלתה בעקבות אחיותיה ובעקבותיהן עלו גם הוריהן.

 

סבי וסבתי שהיו ציונים דתיים אחיהן היחיד לא עלה לארץ, הוא ויתר על הסרטפיקט שלו לטובת הוריו ונספה בשואה. אבי יליד קרקוב היה החלוץ במשפחתו. כל משפחתו, הוריו,אחיותיו ואחיו הבכור נספו בשואה. אחיו הצעיר שהצליח להימלט לרוסיה ובת אחיו הבכור, בת דודתי שהוסתרה במנזר בבלגיה עלו לארץ בעקבותיו לאחר קום המדינה.

 

בארץ עיברת אבי את שם משפחתו מבלט לעלה שזהו הפירוש העברי של השם, ברוח התקופה. בתקופת מלחמת העולם השנייה, הצטרף אבי לבריגאדה היהודית. אמי ואני גרנו בכפר-סבא עם סבי סבתי ודודתי תקופה קצרה. משם עברנו להתגורר במושב צופית ליד דודתי.

 

למעשה כל תקופת מלחמת העולם השנייה, ילדותי המוקדמת, עברה עלי במושב. שמי שלויה, שם עברי מקורי. משמעות השם " שלוות-יה", הורי נתנו לי שם זה בתקוה לשלום ולקץ המלחמות. בסיום מלחמת העולם עברנו להתגורר בתל-אביב בשכונת מונטיפיורי בשדרות יהודית, מול שרונה היא המושבה הטמפלארית. הייתי בת ארבע כשהוקמה מדינת-ישראל ומיד לאחריה פרצה מלחמת העצמאות.

 

אבי השתתף בהגנת העורף בקריה שהיא שרונה של היום. ראיתי את החיילים הבריטים עוזבים את האזור ואת חיילינו שבאו במקומם. מטוסי פייפר חגו מעל בתינו, האפלה, אזעקות ומקלטים שהיו בעצם חדרי מדרגות. אך החיים המשיכו להתנהל, במיוחד חיי הילדים באזור. בגן הילדים של "חביבה" הגננת המשיכו במשחקים ובחגיגות. למרות האזעקה והעוצר, יצאה הגננת שלנו עם כל ילדי הגן מחופשים, להביא משלוח מנות למגיני המולדת שהיו בשרונה-הקריה מעבר לכביש.