מאגר סיפורי מורשת

שמי מאיה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבתי, חנה וינוגורה, במאגר המורת של התכנית.

הסיפור של סבתי, חנה, התחיל בלידתה בשנת 1951, כמה שנים אחרי השואה, בעיר ורוצלב שבפולין. להוריה קראו לאה וחיים, שניהם היו שורדי שואה. הוריה סבלו מאוד בשואה, הם אפילו חיפשו פת לחם או קליפות של תפוחי אדמה כדי שהיה להם מה לאכול.

בשנת 1956 סבתי עלתה עם הוריה ואחיה לארץ ישראל כאשר הייתה רק בת ארבע בספינת מעפילים לעיר טבריה.

בשנת 1967, במלחמת ששת הימים, סבתי וסבי הכירו, הדבר היה כך: בכיתתה של סבתי התבקשו לכתוב מכתבים לחיילים, והיא לא ידעה שהיא הולכת לשלוח מכתב לנשמה התאומה שלה, לסבי, שבאותם ימים היה חייל במלחמה. לאט לאט הם התחילו להכיר ולהפגש מדי יום, הם התחתנו בשנת 1969, באולמי "דליה" בתל אביב של פעם, סבתי הייתה אז בת 18 וסבי היה אז בן 23. הם מספרים שהיה מאוד שמח, אחיה איזי וגיסתה ציונה באו מקנדה, אחים של אביה הגיעו, הם היו משפחה מאוד קטנה ומצומצמת וכול מי שהגיע – הם שמחו מאוד לראותו, החופה הייתה גם מאוד יפה.

תוך עשר שנים הגיעו לעולם שלושה בנים נהדרים, ואיתם התחילו האתגרים של איך לגדל אותם: גנים, בתי ספר ותיכון. היו גם ויכוחים רגילים של בעל ואישה, על איך לגדל את הילדים וכולי. סבי וסבתי נסעו להרבה טיולי קמפינג עם אוהלים ביחד עם הילדים, והיו להם חוויות נהדרות. הם גם היו בחו”ל בכמה ארצות כגון: ספרד, פריז, רומא, וארצות סקנדינביה. סבי וסבתי נשואים מזה 53 שנים.

הזוית האישית

מאיה הנכדה המתעדת: היה לנו מאוד מעניין לדבר ביחד ולהיפגש, הפעילות העשירה את הידע שלי, בזכות הפעילות הזאת נודע לי הרבה דברים שלא ידעתי אל סבתארבתא  וסבא רבא שלי.