מאגר סיפורי מורשת

אני, נחמה משה עליתי לארץ ישראל בשנת 1950 מעירק כשהייתי בת שלוש. 

הייתי במטוס הראשון שהגיע לארץ ישראל. אחי ואני חילקנו  במטוס מים לנוסעים וכך נעשיתי דיילת בגיל 3. כשגרנו בזכו כורדיסטן היינו מאוד עשירים, משפחתנו מנתה 16 נפשות. לצערי, כשהתגוררנו בעירק נפטרו 4 אחים.

שלטונות  עירק החרימו לנו את כל הרכוש, והגענו לארץ ישראל מחוסרי כל. עלינו  לישראל 7 אחים ואחיות  בארץ  נולדו לנו עוד 3 אחיות. בשדה התעופה בעירק עברנו בדיקות קפדניות ומשפילות. השוטרים העירקים  החרימו לנו את כל הרכוש שהיה ברשותנו. לאחי זבולון ז"ל היו כמה מזלגות בכיסו הם לקחו את כל המזלגות ונתנו לו מכות אכזריות. עלינו למטוס לארץ ישראל בחוסר כל.

 

בשדה התעופה בישראל חיכתה לנו משפחתה של אמי ז"ל, הם לקחו אותנו לירושלים. להורים של אמי היה בית בשכונת נחלאות ברחוב "ניסים בכר" ובשל כך הפסדנו את כל הזכויות של עולים חדשים.

 

גרנו בבית 10 ילדים בחדר אחד, 4 ילדים במיטה אחת. אבא ז"ל היה מספר לנו סיפורים על זכו בעירק וכך היינו נרדמים. כעבור זמן עברנו לגור בשכונת "מזכרת משה" ליד שוק מחנה יהודה.

 

אבא עבד במכירת ירקות ואמא  היתה עקרת בית. היא בישלה  וכיבסה ביד את כל הכביסה וגם היתה תופרת לנו בגדים מבדים משומשים, מתקנת לנו  את הנעלים, מסיידת את כל הדירה לקראת פסח. היא טיפלה בנו למופת ובנוסף לכך הייתה הולכת לאסיפת הורים כי אבא היה עסוק בפרנסת המשפחה. למרות שבזכו היו לה מס' עוזרות, וכאן בארץ ישראל  היא עבדה קשה מאוד ,לא היא ולא אנחנו התלוננו כי רצינו להישאר בארץ.

בשלב יותר מאוחר אבא עבד בבניין ביום, ובלילה היה שומר על בנינים שבונים כדי לפרנס אותנו בכבוד. אנו הילדים היינו מחליפים אותו בתורנות כדי שיוכל ללכת להתפלל. כאשר הייתי בת 8 הייתי שבועיים בלי נעלים והלכתי יחפה כי לא היה כסף לקנות לי נעלים עד שלאבא היה מעט כסף והוא קנה לי נעלים משומשות. כשהייתי בת 9, בבית הספר בהפסקות כל הילדות היו משחקות ואני הייתי הולכת לנקות בתים של אנשים כדי לקנות לי בגדים, ספרים ומחברות לבית הספר. אחרי הלימודים למדתי תפירה כדי לתפור לאחים הקטנים בגדים ותחפושות לפורים.

למרות הקשיים הכלכליים היינו מאושרים ושמחים. אהבתי את חג הפסח במיוחד מכיוון שהיינו חוגגים את ליל הסדר באווירה משפחתית ושמחה וגם בגלל שאחי צדוק היה מתחפש לאישה בהריון ומציג את עצמו שהוא רוצה לעלות לארץ ישראל. היינו שואלים אותו: מהיכן באת? היה עונה: ממצרים! לאן אתה הולך? לירושלים! וכולנו היינו צוחקים ושמחים. אחי נפתלי השתתף במלחמת קדש ואז אנו היינו קטנים ודאגנו לו במיוחד אך גם לכל החיילים האחרים , והתפללנו  שיחזרו בשלום.

במלחמת ששת הימים כל אחיי התגייסו. באותו הזמן גרנו ברחוב שבזי ושמענו את כל ההפגזות ודאגנו מאוד לכל החיילים ולאחים שלי. ובשלב יותר מאוחר, ברוך ה' שחררו את הכותל. ולאחר מכן הגיעו הרבה חיילים עייפים  מאוד לבית הספר גימנסיה ברחביה שזה בקרבת ביתנו  ואנו הבאנו להם כיבוד עוגות, פירות וכו'… 

 

 

 

אני עובדת מגיל 9 בכל מיני עבודות מזדמנות ניקיון, בייבי סיטר וכו' כדי לעזור בפרנסת המשפחה. למדתי בביה"ס היסודי השלמתי את תעודת הבגרות באוניברסיטה בהר-הצופים בפרוייקט בוגרים  בגיל 40 והוענקה לי תעודה של  תלמידה מצטיינת. למדתי תפירה ועבדתי מס' שנים במקצוע. אח"כ למדתי באוניברסיטה הפתוחה סוציולוגיה באוניברסיטה העברית.

 

אני מתנדבת במספר מקומות:

במשמר האזרחי הייתי נהגת סיור משנת 1976 וקיבלתי תעודת הוקרה מהמשטרה.

ב"עמך" מתנדבת כבר 20 שנה עם ניצולי שואה

בביטוח לאומי 15 שנה, 

ב"יד שרה"

בבית הופמן "גשר לקשר" עם נכים ומוגבלים,

חברת הנהלה והועד הפועל בבית נוער העברי.

עבדתי ברשות המיסים 45 שנה  וממשיכה לתרום ולהתנדב בכל מני תכניות ופרוייקטים.

 

תשע"ו