מאגר סיפורי מורשת

שמי יובל, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבי, עינן אופיר, ומעלה את סיפורו אל מאגר המורשת של התכנית.

סבא עינן נולד בטבריה, ישראל, בשנת 1953. יש לו שלושה ילדים ותשעה נכדים. הוא שירת בחיל האוויר בין השנים 1972-1976 והשתתף במלחמות יום הכיפורים ושלום הגליל. סבא למד תואר ראשון בהנדסת מכונות באוניברסיטת בן גוריון, יש לו תואר שני בביוכימיה מהאוניברסיטה העברית ותואר שלישי באלקטרוכימיה מהאוניברסיטה העברית. במקצועו הוא מהנדס בפנסיה. סבא קיבל את אות מלחמת יום כיפור, מצטיין טייסת 118, מקום ראשון באליפות חיל האוויר בכדורסל ואלוף תל נוף בכדרוסל.

השכונה בה גדל סבא

אביו של סבא, משה הופמן, נולד בהונגריה. הוא התגורר ביישוב עירוני בשם בודפשט שם השפות המדוברות היו הונגרית ויידיש. בהונגריה לבשו בגדים חמים והמאכלים האופייניים היו: גולאש, ממליגה (דייסת קמח תירס), בשר ושתייה חריפה. להונגריה יש יחסים דיפלומטיים עם ישראל.

אמו, בלה הופמן (פוגל), נולדה בצ'כיה (רומניה כיום). היא התגוררה ביישוב כפרי בחבל טרנסילבניה שם השפה המדוברת הייתה יידיש. בטרנסליבניה לבשו לבוש כפרי פשוט ומחמם והמאכלים האופייניים היו: ממליגה, עופות, בשר, ומוצרים מהטבע. לרומניה יש יחסים דיפלומטיים עם ישראל.

סבתא חגית אופיר ז"ל

סבתא חגית אופיר (ז"ל) נולדה בישראל בשנת 1954 ונפטרה בשנת 2018.

אביה, ניסן הרפז, נולד בישראל והתגורר בעיר ירושלים בשכונת בית הכרם. אביו, פסח הרפז (גולדברג), עלה לארץ מהעיר ביאליסטוק שבפולין. אמו, לובה הרפז (גולדברג), עלתה לארץ מהעיר גרודנה, השייכת כיום לבלארוס ואז לרוסיה. השפה המדוברת בפולין הייתה פולנית ובגרדונה רוסית. בפולין ורוסיה לבשו בגדים חמים והמאכלים האופייניים היו אוכל יהודי מסורתי כגון: כיסונים, לביבות, קרפלך וקניידלך. לפולין, לרוסיה ולבלארוס יש יחסים דיפלומטיים עם ישראל.

אמה, רחלה הרפז (אבישר), נולדה בישראל וזכיתי להכיר אותה. רחלה התגוררה בירושלים בשכונת בית הכרם. מצד אביה, רפאל אבישר, היא דור שמיני בארץ. במקור, משפחתה הגיעה מהעיר חברון. אמה של רחלה, שושנה אבישר, עלתה מהעיר אירקוצק שברוסיה. השפה המדוברת בישראל היא עברית וברוסיה היא רוסית. בישראל לבשו בגדים קלים ופשוטים, ברוסיה לבשו בגדים חמים. המאכלים האופייניים: בישראל- סלטים, בשרים, פירות וירקות. ברוסיה – אוכל יהודי מסורתי. לרוסיה יש יחסים דיפלומטיים עם ישראל אך כיום ישנה מתיחות בשל המלחמה עם אוקראינה.

בית ילדות של סבא עינן

סבא מספר: "נולדתי בבית החולים הסקוטי בטבריה. ליד בית החולים זורם נחל ששמו עינן. הוריי בחרו לקרוא לי על שם הנחל. השם עינן מוזכר גם בתנ"ך. כשנולדתי שם משפחתי היה הופמן. משמעות שם המשפחה היא נפח, איש ברזל. כשנסעתי מטעם הצבא לארה"ב, ביקשו ממני לשנות את השם לשם עברי (לעברת) ובשל כך שיניתי את שם המשפחה לאופיר. משמעות השם אופיר היא עיר מלאה אוצרות יקרים. השם מוזכר בספר תהילים בתנ"ך.

המשפחה של סבא

סבא שלי היה הילד השלישי מתוך ארבעה ילדים. להוריו קראו משה ובלה. לאחותו הבכורה קראו שרה, לאחיו הגדול קראו יונתן, הוא היה טייס ונהרג במהלך מלחמת יום הכיפורים כשמטוסו הופל מעל שמי מצרים. לאחיו הקטן קוראים איתי. אבא של סבא שלי היה ממקימי הכור הגרעיני בדימונה והיה מנהל בית המלאכה בכור. אימא של סבא שלי הייתה סייעת לגננת.

סבא גדל בדירה רגילה וצנועה בעלת שלושה חדרים, מטבח ומקלחת. לדירה היתה צמודה גם גינה קטנה. הדירה הייתה בבאר שבע, בשכונה ב'. זו שכונה טובה בבאר שבע שגרו בה הרבה ילדים באותה התקופה. כל תושבי השכונה היו יהודים, בעיקר עולים חדשים, ממגוון ארצות כגון: מרוקו, צרפת והונגריה (משם הגיע אביו). בשכונה היו מספר בתי כנסת. המשפחה וגם השכנים לבשו בגדים רגילים, בעיקר בגדים קצרים, ונעלו סנדלים כי היה מאוד חם רב חודשי השנה. את הקניות היו עושים בשוק הבדואי בבאר שבע שם היו קונים פירות וירקות, בשר ומוצרי חלב וגם פיצוחים. סבא היה אוהב להתלוות לאמו לקניות.

במהלך השבוע הוגש בביתו של סבי אוכל רגיל. כל בוקר אכלו דייסת סולת. זה היה האוכל האהוב על סבא שלי. לארוחת צהריים הם היו אוכלים אוכל מבושל, לרוב עם עוף. בסוף השבוע הוגש אוכל חגיגי. אבא של סבא שלי היה מבשל מטעמים מהמטבח ההונגרי – גולאש, ממליגה (דייסה מקמח תירס עם גבינה) ועוגת דובוש.

מתכון לדייסת סולת- המאכל האהוב על סבא שלי

רכיבים:

שתי כוסות חלב

כוס מים

10 כפות סולת

כמה כפיות סוכר לפי הטעם

מעט מלח

מעט קינמון

הוראות הכנה:

מרתיחים את החלב והמים בסיר קטן. לאחר הרתיחה, מוסיפים את הסולת, המלח והסוכר ומנמיכים את האש. מבשלים במשך חמש דקות נוספות ומערבבים מדי פעם. בסיום, מוזגים את הדייסה לקעריות ומפזרים מעליה תערובת של אבקת קינמון וסוכר שמערבבים בקערית נפרדת מראש.

סבא והנכדים

גלגולו של חפץ: בובה סרוגה

החפץ שבחרתי להציג הוא בובה סרוגה שסבתא רבתא שלי סרגה לאחר שעלתה ארצה מצ'כיה אחרי השואה. הבובה עשויה מצמר והיא בובה של ילדה קטנה עם שתי צמות.

סבתא רבתא שלי שרדה את השואה. מכל משפחתה מי ששרדו היו היא, אח שלה ואימא שלה. אימא שלה הייתה במחנה השמדה שנקרא אושוויץ שבו נרצחו הרבה יהודים והיא שרדה רק בזכות שידעה לעשות עבודות יד שונות. היא הייתה סורגת, תופרת ורוקמת לנאצים ולכן הם השאירו אותה בחיים. מאז, במשפחה של אימא שלי מלמדים לעשות עבודות יד מדור לדור. בשביל המשפחה שלי, עבודות יד הן סימן לחיים ולהישרדות. סבתא רבתא של אימא שלי ששרדה את אושוויץ למדה את בתה, סבתא רבתא שלי, לעשות עבודות יד והיא זו שסרגה את הבובה. היא לימדה את אימא שלי לעשות עבודות יד ואימא שלי מלמדת אותי.

כפי שכבר ציינתי, החפץ מתקשר לשואה. השואה התרחשה בין השנים 1933-1945 בכל רחבי מזרח אירופה. בשואה התרחשה שורת מעשי רצח שהופנו נגד העם היהודי ונגד אוכלוסיות חלשות נוספות בחברה כגון: נכים, קשישים וחולים. השואה הייתה רצח העם הגדול ביותר שהתרחש בהיסטוריה. מי שהנהיג את רצח העם הזה היה אדולף היטלר. בשואה נרצחו כשישה מיליון יהודים. בשואה היו מעורבים הרבה אישים מפורסמים, מתוכם ילדה מאוד מפורסמת גם כיום, בשם אנה פרנק. אנה הייתה ילדה יהודיה שנולדה בגרמניה ונספתה בשואה. במהלך השואה היא כתבה יומן שיצא לאור כספר והתפרסם מאוד ברחבי העולם. היומן יצא לאור בתור ספר ששמו: "יומנה של אנה פרנק".

הבובה הסרוגה שיצרה סבתא רבתא

הזוית האישית

יובל הנכד המתעד: סבא היקר, שמחתי מאוד להשתתף בתכנית ולשמוע יותר על הילדות שלך ועל תולדות משפחתך. אני אוהב אותך ומאחל לך עוד שנים רבות בבריאות טובה, באושר ובנחת עם כל משפחתך. ממני, יובל.

סבא עינן: יובל נכדי היקר, זכיתי לנכד חכם, נבון וחרוץ ונהניתי לשתף אותך בקורות חיי ובעברי. היה לי הכבוד לבוא לטקס יום הזכרון שהכנת עם כיתתך ולספר בו על אחי, יונתן, שהיה טייס קרב ונפל במלחמת יום הכיפורים. כל הכבוד לך על המחקר, הבירור, הכתיבה והסידור של הסיפורים שסיפרתי לך בעבודת תיעוד אחת גדולה. בהצלחה רבה בהמשך.