מאגר סיפורי מורשת

שמי שרב כהן, נולדתי באלג'יריה בעיר אוראן בשנת 1949. היינו עשרה אחים במשפחה. עלינו לארץ בשנת 1954 וגרנו במושב זנוח ומשם כל זכרונות ילדותי.

גדלתי במושב דתי ששמו זנוח בהרי יהודה. במרכז המושב ליד בית הכנסת היו מכולת ובית העם. גדלתי יחד עם עוד עשרה אחים בדירה של שלושה חדרים, הבית היה קטן ולכן ישנו שניים במיטה. בתקופה ההיא לא היה לנו כסף לצעצועים לכן שיחקנו במשחקי חוץ (מחבואים, קלאס, משחקי חבל, ועוד…). אני וחברות שלי שיחקנו בסמוך לבית בתופסת, מחבואים, קלאס, חמש אבנים וקפיצות בחבל (זה מה שהיה בתקופה ההיא). אהבנו מאוד ללכת לכרם הסמוך לקטוף ענבים. הסתפקנו במועט ונהנינו מהחיים.

כשהייתי בת 12 הייתה תקופה שהפדאיון היו נכנסים לישובים ישראלים. לילה אחד ישבתי ללמוד למבחן והרחתי ריח של שריפה, כל המשפחה בבית ישנה, רק אני הייתי ערה. ניגשתי אל אבי ואמרתי לו: "משהו נשרף מתחת לבית." הוא קם ממיטתו לקח את הנשק ויצא לבדוק, הוא רואה פתיל ארוך שהולך ונשרף הוא מזיז את החוט עם הנשק מחוץ ליסודות הבית ואז הוא שמע פיצוץ מבית שכן שלא גרו בו (הוא שימש כמחסן). ואז הבין שגם הפתיל הזה הולך להתפוצץ וברח משם. כעבור כמה דקות היה פיצוץ סמוך לביתנו, כל החלונות נופצו, כל האחים התעוררו ויצאנו בבהלה החוצה.

כוחות הביטחון הגיעו, סרקו את האזור והלכנו לישון אצל השכנים (מרחק שלושה בתים). למחרת הגיעו כתבים מהרדיו, ריאיינו אותי ומסוק צילם את הבית מלמעלה. זאת הייתה טראומה בשבילנו. מאוד העריכו את העירנות שלי ומזל שלא ישנתי גם אני באותו יום, אחרת לא הייתה לנו משפחה היום. בזמנו גולדה מאיר הייתה ראשת הממשלה, והיא שלחה לי צ'ק על סך 5000 לירות.

המאכל האהוב עלי היה שקשוקה של אימא, הממתקים הזכורים לי באותה תקופה היו מסטיק בזוקה, ופלים, תפוח מצופה בסוכר אדום וארטיקים. כשהייתי בכיתה ח' היה תלמיד בשם רפי שהיה כיתה אחת מעליי (בכיתה ט'), כל הבנות התאהבו בו והוא רצה רק אותי! הבנות מאוד קינאו בי ושנאו אותי, והוא תמיד שמר עלי. למדתי בבית הספר "אבן העזר" במושב "נוחם", לא הייתה תלבושת אחידה. העונשים שהוטלו היו לעמוד בפינה ולצאת מהכיתה לעשר דקות. היה לנו טיול שנתי ואני ממש זוכרת מורה לתנ"ך ששמו היה יעקב, הוא היה כמו אבא שני שלי והיה בדרן. בשונה מאסף, נכדי המתעד, לא אהבתי מתמטיקה ואנגלית והיום אני מצטערת על כך. המקצועות שאהבתי הם תנ"ך, אזרחות, חיבור, דקדוק וגאוגרפיה.

בחגים נהגנו לארח את המשפחה. בפורים אפינו הרבה עוגיות ואוזני המן ושלחנו משלוחי מנות למשפחה ולחברים, בישלנו מאכלים מיוחדים כמו ראש של כבש, מוח, ביצי דגים ועוד. החג האהוב עלי הוא פסח, יש בו אווירה מיוחדת וזמן לבלות עם המשפחה לארח ולהתארח.

כשהייתי בת 17.5, בחופש הגדול, עבדתי כחדרנית בבית מלון שם הכרתי את שלמה (הוא היה חשמלאי) וככה זה התגלגל להצעת נישואים. התחתנו בקיבוץ בשנת 1969, אני הייתי בת 18 ושלמה היה בן 24. את הבת הראשונה ילדתי כשהייתי בת 19, היום יש לנו ארבעה ילדים אהובים, 11 נכדים ונין אחד.

כיום אני בפנסיה, החלום שלי הוא לשפץ את הבית ולהנות ממנו. התחביב החדש שלי הוא ריקודי עם. בנוסף, אני אוהבת ללכת עם חברתי לבית קפה הסמוך לביתי.

הזוית האישית

אסף הנכד המתעד: אני מאוד נהניתי לשמוע את החוויה האישית של סבתא, ישנתי אצלה ועשינו כיף חיים.

סבתא שרה: נהניתי לספר לאסף על עברי במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.