מאגר סיפורי מורשת

שמי מוטי מהלל, נולדתי בתאריך 18.3.1951 בתל אביב, מוצאי מצרי ותימני.

בילדותי גרנו בשכונת התקווה, שכונת עוני. היינו עשרה ילדים בחדר וחצי, בכל מיטה ישנו ארבעה ילדים, שיחקנו ברחובות קלאס, כדורגל מכדור בגדים, תופסת ועוד. כשהייתי בן 7-10 כפר שלם היה צמוד לתקווה ומשם ערבים היו יורים עלינו. בשבת אחת, כשאחיי הגדולים ואבי הלכו לבית הכנסת, שיחקנו אני והאחים שלי כדורגל בשכונה ולאחר כמה דקות התחילו הערבים לירות עלינו. לאנשי השכונה נמאס, הם לקחו מקל מטאטא ורדפו אחרי הערבים, וככה כפר שלם נכבש..

בשירות הצבאי הייתי הנהג של השליש השלישי שהוא הפקד.

במילואים הייתי באגודה של אריק שרון 421. כשפרצה מלחמת יום כיפור, גייסו אותי לדרום, באותו הלילה הגענו למחנה שדה תימן ומשם לקחנו ציוד. בדרך לסיני תקפו אותנו מטוסים מצריים, כשיצאנו משדה תימן לקחנו רכב מהמחסנים בשביל לצאת לכיוון סיני ופתאום המצרים תקפו אותנו מכל הצדדים. כאשר הצלחנו לברוח לכיוון סיני, בחווה הסינית חיכו לנו בורות עם חיילים שתפקידם היה לחכות שיעבור טנקים ולהתפוצץ עם רימון ביחד איתו. לאחר 18 יום של מלחמה יצאנו למתקפה נוספת בשביל לחצות את תעלת סואץ עם רפסודות, כאשר עברנו את התעלה נכנסנו למארב והמג"ד זיהה זאת וישר שלח כוחות. לאחר יום של מאבק קשה יצאנו למתקפה עם אריק שרון וכיטרנו את הארמיה השלישית, כך נגמרה לה מלחמת יום כיפור.

בעת מלחמת יום כיפור

בעבודתי עסקתי בבית דפוס שאחי צירף אותי אליו, עבדתי ברציפות 5-10 שעות ביום ולפעמים יותר.

המסר שלי לדור הצעיר הוא להפסיק עם האלימות והגזענות ולשמור על המדינה שלנו, לא לפחד ולהיות אמיצים.

הזוית האישית

סבא מוטי: היה מהנה, נחמד תמיד לדבר עם אלרואי רק שנינו. הבנתי שהרבה השתנה בין הדורות, החיים שונים מהתקופה שלנו, אבל עם רצון טוב אפשר לגשר ולהבין אחד את השני.

אלרואי הנכד המתעד: בתהליך הזה היה מהנה לשמוע סיפורים מהעבר של המשפחה שלי ובנוסף הקשר שלי עם סבא התחזק מאוד.