מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאונורה נעים, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי אגם כדי לתעד את הסיפור האישי שלי במאגר המורשת.

שנות ילדותי

נולדתי באוגוסט 1940 בישראל, בעיר ירושלים בשכונת מקור ברוך. תחביביי כילדה היה לסרוג ווילונות, כיסויי מיטה, תמונות. אהבתי לכתוב סיפורים וחוויות שלי. שמות חברות הילדות שלי היו נחמה, ויקי ושמחה, איתן אהבתי לשחק ולשוחח ולבלות ביחד. למדתי ביסודי בבית ספר דתי ולאחר מכן המשכתי ללמוד בסמינר אפרתה.

חוויות מקיבוץ צובה

בגיל 16 הצטרפתי לגרעין שבקיבוץ צובה עם חברותיי מתנועת הצופים. זכור לי שבערב הראשון ישבנו כל הנערים והנערות על הדשא ושרנו יחד שירי ארץ ישראל היפה והתחושה הייתה של עצמאות נעורים. למחרת שובצנו כולנו לקטיף תפוחים במטעי הקיבוץ. מטעי התפוחים היו מרחבים ענקיים ועל העצים היו תפוחים עסיסיים, גדולים ויפים! צבעם היה ירוק בהיר, חלקם צהבהבים ובחלק נוסף של המטע היו עצי תפוחים אדומים ונוצצים, כמו לחי של תינוק! בימים הראשונים שלנו בקיבוץ התלהבנו והיינו מלאי מרץ ונהנינו מהקטיף, זללנו תפוחים והתענגנו מהם. זכור לי שכל החברים עשו תחרות מי מאיתנו ימלא את ארגזו ראשון. כעבור מספר ימים עייפתי מעבודת הקטיף שדרשה עבודת כפיים קשה, אך לא היה לי נעים לפרוש מעבודה זו, כי לא היו עוד חברי קיבוץ פנויים וחששתי שאם אפרוש – חברותיי גם כן יפרשו עימי ויהיה חוסר בידיים לעבודת הקטיף..

יום אחד בצהרי היום, בדרכי לחדר האוכל שמעתי שתי חברות קיבוץ מתווכחות מי מביניהן תיכנס לתורנות הבישול בשבוע הבא. ניגשתי אליהן ושאלתי אותן האם הן מעוניינות שאצטרף אליהן למטבח לעזור כטבחית בחדר האוכל, אמרתי שלמדתי מבית אמי לבשל מצויין, אף על פי שלא ידעתי כלל… חברות הקיבוץ שמחו והתלהבו מהצעתי והזמינו אותי לבשל בליל שבת לכל חברי הקיבוץ. התקשרתי בוכה, לחוצה ומבוהלת לאמי במחשבה כיצד אצליח בכישוריי הבישול שהתחייבתי?! התחרטתי על הצעתי! אמי הרגיעה אותי באותה השיחה והדריכה אותי מה לעשות ואיך לבשל כמות רבה של אוכל לארוחה מכובדת של ליל שישי לכל חברי הקיבוץ. לאחר שאמי הרגיעה אותי, החלטתי לבצע את המשימה באופן הטוב ביותר: קיבלתי עזרה מעשר בנות קיבוץ שסייעו לי לקלוף, לחתוך ולנקות. חיממתי את התנורים הגדולים שהיו במטבח הקיבוץ, מילאתי תבניות בבכמויות גדולות תפוחי אדמה פרוסים, בטטות והנחתי בתבניות כרעיים של עופות. פיזרתי פפריקה, מלח ופלפל והכל היה בכמויות אדירות שמעולם לא חשבתי שאבשל! הכנסתי את התבניות לתנורים הענקיים וכעבור שלוש וחצי שעות האוכל הפך להיות מעדן מלכים, הריחות הטובים שעלו במטבח התפזרו למרחקים, הארוחה הפכה להצלחה מסחררת, חברי הקיבוץ התענגו ונהנו מהארוחה שגרפה מחמאות רבות! כך, מאותו ערב שישי הפכתי להיות למשך כל חודש אוגוסט הטבחית של הקיבוץ.

המשך חיי הבוגרים

בגיל 18 התגייסתי לצבא, ושירתי כסמלת סעד המחנה "נתן" (כמשקי"ת ת"ש). תפקיד זה היה משמעותי ומלמד מאוד. לאחר השירות הצבאי טסתי למקסיקו, לבקר את משפחתי המורחבת. משפחתי הגיעה למקסיקו מהעיר חלב שבסוריה. הקהילה היהודית במקסיקו הקימה בתי ספר, בתי כנסת ומרכז תרבות וספורט שנקרא "דפורטיבו", זה היה מוסד הספורט הגדול ביותר של היהדות בתפוצות. במקסיקו היה ועד מרכזי יהודי רשמי שדאג לכל היהודים שהיו במקסיקו סיטי. התקופה במקסיקו הייתה יפה, אני התנדבתי לעבוד בתנועת הנוער הציוני. תנועה זו מחנכת את בני הנוער לערכים חברתיים ציוניים ובעיקר עוסקת בסיפורים על ארץ ישראל כדי להעמיק את הקשר בין מורשת היהודים בישראל לנוער היהודי במקסיקו. בנוסף, משפחתי שם הייתה בעלת מעמד ועושר, הבתים היו בעלי פאר, גדולים ויפים. חופי הים מרתקים ביופיים ושם ערכנו מסיבות עם תזמורות המריאצ'ס ועם הסומבררו ברחובות.

געגועיי לארץ ישראל

למרות כל הפאר, העושר והחיים הטובים במקסיקו, התגעגעתי לארץ ישראל בידיעה והבנה שזה מקומי. הגעגועים לארץ שטפו את ליבי מדי יום ובמיוחד לאחר ההדרכות שהעברתי בתנועת בני הנוער הציוני על הסיפורים וההיסטוריה של עמנו ומדינתנו. הגעגועים הכריעו והחלטתי לחזור. בני משפחתי במקסיקו היו עצובים שהחלטתי לעזוב, אך זכור לי היטב את קבלת הפנים כשהגעתי ארצה – הפלגתי בספינה גדולה ומיד זיהיתי את בני משפחתי מרחוק מנופפים אליי בתופי מרים ומחיאות כפיים והייתי מלאת אושר!

הזוית האישית

הנכדה המתעדת אגם: היה לי מאוד כיף להיפגש עם סבתא ולעבוד במסגרת תכנית הקשר הרב-דורי, אני שמחה שהעלינו את תיעוד הסיפור אל מאגר המורשת כך שיישאר לתמיד כמזכרת.