מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי בתיה זקן. נולדתי בארץ ישראל בעיר בית ליד (פרדסיה) בתאריך 18.4.1952, שם הוריי היה רוזה ואברהם נחום ז"ל. גרתי עם הוריי ותשעת אחיי בשכונה יהודית שבה כולם היו שווים באותה רמה, לא הייתה קנאה – לא בביגוד ולא ברכוש, מכיוון שכולם גרו באותה שכונה וכל הדירות היו דומות. בביתי היו שלושה חדרים בלבד וגודל הבית היה 48 מטר מרובע. בבית תחילה היו פתיליות ואחרי כן כיריים של גז, היו בבית גם אמבטיה, אימא הייתה מכבסת את הכביסה ביד בחצר בחוץ.

רוב השכנים בשכונה היו ממוצא לובי, הוריי עלו לארץ מטריפולי, באונייה. כשהוריי חיו בטריפולי הערבים שלטו בהם, יהודים רבים נרצחו וחלקם אף בזזו ושדדו אותם (מהמעט שהיה ברשותם). הנשים הצעירות פחדו ללכת ברחובות בשל מעשי הערבים.

בשכונה בה גדלתי הייתה אחידות מיוחדת, כל הילדים שיחקנו בחוץ משחקים כגון: מחבואים, קלאס, גומי, חמש אבנים, מחניים ואף כדורגל. יש לי זיכרונות נהדרים מביתי – בבית היה חום מרוב שאימא העניקה, אבא היה שוטר ששירת במשטרה מחוץ לעיר וחזר רק בסופי שבוע. אבא היה אדם נבון, כאשר עלה לארץ מיד התגייס למשמר הגבול ומשם למשטרה, אימא הייתה עקרת בית, גרנו בשכונה יהודית וקנינו מצרכים בשוק נתניה.

כאמור, נולדתי בשנת 1952, לפני חג הפסח, אחרי הניקיונות וההכנות לחג אמי קיבלה צירים ולא הספיקה להגיע לבית החולים, נולדתי בבית. למדתי בבית ספר יסודי בנתניה "בארי" במשך שמונה שנים, בעבר לא הייתה חטיבת ביניים. הייתי תלמידה טובה והשקעתי בלימודים. בכיתות ז'- ח' הייתי נשארת לעזור לילדים שפחות הצליחו ללמוד ומכינה איתם את שיעורי הבית (קראו לזה 'בית התלמיד'). לאחר שסיימתי בית ספר יסודי של שמונה שנים, עברתי לתיכון "שרת". גם שם הייתי תלמידה טובה ולמדתי ארבע שנים. במקביל נאלצתי לעבוד ולעזור בפרנסת הבית.

אני זוכרת את המשחקים שנהגנו לשחק בבית הספר: תופסת, קלאס וכל משחקי הכדור. כל ימי שישי יצאנו לפגישות כיתה במקומות שונים בעיר נתניה ובגינות, מעולם לא היינו נפגשים בבתים. רוב הזמן הייתי בחברת הבנים דווקא, נהניתי איתם יותר מאשר חברת הבנות משום שהבנים עניינו אותי יותר והיו לנו יותר תחומי עניין משותפים, מאחר והייתי "טום בוי" כזו. גדלתי עם חמש אחיות צמודות בחדר אחד והן בעיקר היו מרכז חיי החברה שלי.

בהיותי במסגרת בית הספר היסודי עד כיתה ח', היינו נפגשים כל יום שישי (פגישת כיתה), הולכים ברגל לבית הגדודים, מבלים שם עד השעה תשע בלילה וחוזרים הביתה לישון, מעולם לא הלכנו לישון אחרי השעה עשר בלילה. בתיכון אהבתי ללכת למשחקי כדורגל של מכבי נתניה והייתי אוהדת שרופה. בנוסף, בזמני הפנוי נהניתי לשחק כדורגל בחברת הבנים בשכונה. בכיתה ט' הכרתי חברה טובה ששמה ברכה ורוב הזמן ביליתי איתה בחוץ עם עוד כמה חברים (יושבים בתחנה).

בגיל 18 התגייסתי לצבא לחיל הנדסה. הייתי פקידת מילואים בנשר, שירתי שירות מלא ויש לי זיכרונות נהדרים מהצבא. בזמן שירותי בצבא הכרתי בחור שהיה החבר הראשון שלי, היינו מאוהבים. אותו בחור לימים הפך להיות בעלי, אב ילדיי וסב לנכדיי. לאחר שלוש שנים של זוגיות נפלאה נישאנו לאחר סיום שירותו הצבאי והתחלנו את חיינו הבוגרים.

על סבא עמירם

פגשתי את סבא עמירם לראשונה בדיסקוטק (מועדון ריקודים) באזור תחנה המרכזית נתניה, בערב יום שישי בחודש מאי שנת 1970, לקראת גיל 18 לפני גיוסי לצה"ל. סבך, שהיה בחופשת שחרור לבוש מדי צה"ל, ניגש אליי והזמין אותי לרקוד. נעניתי בחיוב ורקדנו עד השעה 22:00, משום שהייתי חייבת לחזור הביתה, סבך ליווה אותי עד לביתי וביקש לראותי שוב. מאחר ולא היו טלפונים, החלטנו להיפגש כעבור יומיים ברחוב הרצל בעיר נתניה ליד בנק "אגוד". משם המשכנו להכיר והפכנו לזוג.

כעבור שבועיים התגייסתי לצבא ולא התראינו תקופה של מעל חודש. שלחנו מכתבים בדואר אחד לשנייה. סבך היה יליד ותושב ירושלים, המרחק היווה מכשול שהתגברנו עליו. כשפרצה מלחמת הכיפורים ביום 6.10.1973, סבך גוייס למילואים ארוכים (144 ימים), נלחם במלחמה ואף נפצע קל. עם חזרתו הביתה לאחר המלחמה בשנת 1974, סבך הציע לי נישואים והתחתנו ביום 2.6.1974. שנה לפני שהחלטנו להתחתן, רכשנו לנו דירה בנתניה ועברנו לגור בה אחרי החתונה. כעבור שנה של נישואין נולדה בתי הראשונה, דודה שלך עינת. כעבור שנתיים נולד דודך מתן, כעבור עוד שנתיים נולדה לי אמך וכעבור שנתיים נוספות נולדה דודה סיון.

תחביבים 

אני נהנית לסרוג ולרקום, מלאכה שלמדתי בצעירותי, פעם זה היה מאוד נפוץ – לדעת לסרוג לרקום. פעם בשבוע באופן קבוע נפגשת עם החברות הוותיקות שלי לערב משחקי קלפים, כל פעם אצל חברה האחרת לפי סבב. אני מאוד אוהבת לבשל ולאפות וגם מאוד טובה בזה, אני מכינה תבשילים מעולים כמו קוסקוס, מפרום, טבחות, מרקים, קובה דלעת וסלטים טעימים. בכל ערב שישי מארחת את משפחתי לארוחת ערב וקידוש עם האוכל שהם הכי אוהבים, זו מסורת ארוכת שנים. כמו כן, מדי מוצאי שבת נפגשים שמונת אחיי ואני בביתם של הוריי ז"ל למפגש משפחתי ולעשות הבדלה. וחשוב מכל – מדי ערב סבך ואני יושבים לנוח מול הטלויזיה לראות חדשות ו"המקור", אני נהנית מאוד ולא מוותרת על הסדרות הטורקיות שלי.

הזוית האישית

לין הנכדה המתעדת: נהניתי במהלך מפגשי תכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, אני שמחה שתיעדנו את סיפורה במאגר המורשת של התכנית.